משרשי המצוה שלא ילין האימורים עד בקר שמא יסריחו ואיכא בזיון קדשים, ומטעם זה צוה הקב"ה לשרוף הנותר, שלא לבא לידי בזיון. גם כי בשר הקרבן ראוי להקריבו סמוך לשחיטה בזמנו הקבוע אליו, והמעביר המועד נראה כמתייאש ומשליך את הדבר אחר גוו, ואיננו מתעורר ומתפיס כוונותיו אל העבודה יפה, ונראה כמסיח דעתו מן הקדש, ומפני כך נפסלין. גם לזרז המזורזים שלא להותיר. ולפי שכל יום יש לו מלאך מיוחד הפועל בו, ולפיכך אין להותיר מזה על זה שנראה כמזמנו על השריים, ועל הנותר, דומיא דאין יו"ט מכין לחבירו.

פסחים כ"ט, ר"מ פ"א מק"פ, סה"מ ל"ת קט"ז, סמ"ג לאוין שמ"ח.

צ) {הגדרת האיסור}המניח אימורי פסח בעזרה, והוא הדין אימורי שאר קדשים, ולא הקטירם קודם שיעלה עמוד השחר עובר בלאו1. אם לנו בראשו של מזבח לא נפסלו בלינה ואינו עובר עליהם אפילו ימים רבים, דאין לינה מועלת בראשו של מזבח (עיין בספרי שו"ת ח"ג סי' ר"ב ר"ג),2 גם במשלה בהן אור ברובן או מקצתן, ועיין רמב"ם פ"ג מהל' פסה"מ3 שפסק כרבא דלינה מועלת בראשו של מזבח, עכ"פ הוא מחלוקת אי קיי"ל מועיל או לאו. עבר והלין עובר גם בעשה דכל הלילה עד הבקר, לבד הלאו, עיין חגיגה דף י' ע"ב.4 {שבת ויו"ט}ומצוה להקריבם ביום אפילו בשבת,5 כגון אימורי התמיד או ערב פסח שחל בשבת, אף שיכול להקריבן כל הלילה דחלבי שבת קרבין ביו"ט, מכל מקום גדולה מצוה בשעתה, חל ערב פסח בחול אין קרבין בלילה דחלבי חול אין קרבין ביו"ט וכ"ש בשבת6. ואם משלה בהן האור מע"ש יקריבו אפילו בשבת ויום טוב.7. ונחלקו האחרונים באברים שעלו בשבת אם ירדו, עיין מל"מ פ"א מתמידין ומוספין ה"ז וב הנ"ל (סי' ר"ד). {שאר פרטים}ונוהג לאו זה בזמן הבית, והעובר עליו אינו לוקה משום דאין בו מעשה. קומץ שנתפגל מקצתו בארץ ומקצתו משלה בו האור יעלה כולו.8 צ . צא