משרשי המצוה לפי ששחיטת הפסח זמנו קצר, ויהיו כל ישראל טרודים בשחיטת הפסח, ושמא יתרשלו לבער החמץ שזמן איסורן מחצות ואילך, ולפיכך צוה הכתוב שלא ישחטו את הפסח עד שיתבער החמץ. גם כי קביעת זמן בכל ענינים הוא קיום עשייתן, ידוע הדבר אצל כל אדם, צוה הקב"ה שנעשה ענינינו בסדר ובקביעות זמן לכל דבר, ולא תבא עירוב זמן מצוה זו בגבול חברתה. ועד"ה החמץ הוא רמז ליצה"ר, מלשון מעול וחומץ, והוא יורד ומסטין ועולה ומקטרג. והפסח שהוא שלמים בא להשלים, וזה בא להפריד, איך יחוברו יחד בזמן אחד. ולכן צוה לבער החמץ, ואח"כ יבא עושה השלום שהוא הפסח וכל עניניו. ובזה תבין למה אמר דם זבחי ולא אמר לא תשחט הפסח, כי הדם הוא הזבח, והקרבת האימורים הוא עושה שלום.

פסחים ס"ג, ר"מ פ"א מה' ק"פ, סה"מ ל"ת קט"ז, סמ"ג לאוין שמ"ז, יראים ת"ו.

פט) {גדרי הלאו}השוחט את הפסח קודם חצות פסול אפילו אין לו חמץ1. השוחט את הפסח והיה לשוחט או לזורק דמו, או למקטיר חלבו, או לאחד מבני חבורה, כזית חמץ ברשותו חייב השוחט מלקות, וכן הזורק, וכן המקטיר2. {הפטורים}היה חמץ לאחד מבני חבורה עובר, ואינו לוקה מפני שאין בו מעשה.3 היה לו חמץ פחות מכזית אינו לוקה, ביטל חמצו קודם זמן איסורו אינו עובר.4 והשאג"א הקשה בסי' ע"ז דהיכי לוקין על לאו זה, הא מצי למימר דכבר ביטל החמץ והוי התראת ספק, ועיין פנ"י גיטין י"ז בסוגיא שמה יחפה, ובשו"ת בית שערים לכק"ז מרן זצ"ל יו"ד ק"ח, ובספרי שו"ת ח"ג סי' קפ"ה יישבתי בעזהי"ת דלא הוה התראת ספק. {כשרות הקרבן}עבר ושחט הפסח על החמץ הפסח כשר5. נתנבלה בשחיטה והיה לו חמץ עובר משום שחוטי חוץ וגם משום חמץ (שעה"מ ומנ"ח), וצ"ע. וכתבו קצת האחרונים ז"ל דהחמץ צריך להיות דוקא בירושלים ולא חוצה6 וכבר הארכתי בספרי שו"ת (ח"ב סימן כ"ו וכ"ז) דאפילו בסוף העולם.7 ונוהג בזמן הבית בזכרים ונקבות דאשה כשרה לשחיטת קדשים אבל אשה שזרקה או הקטירה פטורה מלאו זה, דלאו בת הקרבה היא. פט