משרשי המצוה מה שנתבאר במצוה הקודמת, ועוד לפי שהמחטיא את הרבים חטא הרבים תלוי בו והם נדחים מעולם הבא, שכן שנינו אנשי עיר הנדחת אין להם חלק לעוה"ב, וחייב מיתה, משא"כ המדיח בשאר עבירות, אפילו בגילוי עריות ושפיכת דמים, אינו חייב מיתה במדיח. ואין בכל חייבי מיתות שמכמנים (פי מזמינים בלתי ידיעתו) לו עדים חוץ מזה. וכל זה משום חומרת ע"ז[ שכל המודה בה ככופר בכל התורה כולה. ואפילו המסית והמוסת לא עבדו ע"ז, על ההסתה לבד חייב. הוא תפש אומנתו של נחש הקדמוני שהסית את חוה וגרם מיתה לעולם ולעצמו, כך מסית זה, ולכן ימות הוא, הי"ת יצילנו.

סנהדרין ג' ס"ג, ר"מ פ"ד מה' ע"ז, סה"מ ל"ת ט', סמ"ג לאוין כ"ג, סמ"ק קי"ט.

פז) {דיני מדיח}כתב החינוך דהחילוק בין מסית ומדיח, המדיח נקרא מי שמסית לשנים או יותר, ומסית נקרא מי שמסית ליחיד. ובמנ"ח ומהר"ם שי"ק הקשו עליו ממשנה המפורשת1 הסית לשנים הן הן עדיו, הרי דקרי מסית אפילו לשנים, ובמנ"ח תי'2 דמיירי שהסית כל אחד בפני עצמו. ודין אחד להם אלא שהמדיחים צריכים להיות שנים או יותר ושידיחו לרבים, המודחים צריך שיהיו מאה או יותר עד רובו של שבט, ויהיו מדיחיה מאותו שבט ומאותה עיר.3 ונהרגין בסייף,4 וממונם נשרף עם העיר5 עפ"י סנהדרין.6 יושבי ספר אינם נעשים עיר הנדחת,7 ולא יושבי כפר קטן ולא יושבי כרך גדול.8 {דיני מסית}המסית אפילו אחד ומסית לאחד.9 המסית לעבוד את עצמו, ועבדוהו חייב מיתה, ואם לא עבדוהו אע"פ שקבלו ממנו פטור, והוא דין מחודש, המסית לעבוד את אחרים כיון שקבלו ממנו אע"פ שלא עבדוהו חייב מיתה.10 {שאר פרטים וכללים}אם המדיחים נשים אינם נדונים בעיר הנדחת.11 ונוהג דין זה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות ובזמן שהסנהדרין דנין נידון בסקילה. וכל ההרחקות האלו בע"ז וגודל עונשה הוא לטובתינו לבלתי ידח ממנו נדח, כי השי"ת ב"ה אין בו לא קנאה ולא תחרות, אבל רוצה הוא להטיב לבריותיו. והמתפשט מאמונת ה' אינו ראוי לברכה אלא לקללה, ולכן הזהירנו מכל זה. ונאמין בו ית"ש ונהיה ראוים לקבל כל הטוב מאתו ית"ש. ועיין לקמן מצוה תס"ד.