משרשי המצוה מאחר שלקח השוחד ממנו א"א שלא יטה בזכותו, שמעור עיני שכלו מהבן. שהוא כמו שאמרו אין אדם רואה חובה לעצמו. ואסרו אפילו שוחד דברים, כי התורה ירדה לסוף השוחד שיעור פקחים, והיום יקח שוחד דברים, למחר יקח שוחד ממון לדון דין אמת, ולמחרתו יקח שוחד לעוות הדין. ודבר ברור הוא אין צריך מופת. גם כי הדיין צריך להיות דומיא דשופט כל הארץ שאינו, מקבל שוחד דברים, כגון וידוי בלי תשובה, ושוחד ממון, כגון מצות, בשביל עבירות. ולכן לא תקח שוחד.

כתובות ק"ה, ר"מ פכ"ג מסנהדרין, סה"מ ל"ת רע"ד, סמ"ג לאוין ר"ח, סמ"ק רל"א, יראים רמ"ב, חו"מ סי' ט'.

פג) {גדר האיסור וחיוב השבה}דיין שקבל שוחד אפילו לזכות, וכ"ש לחובה עובר בלאו זה, וחייב להחזיר השוחד כשתבעו.1 מת הדיין, על היורשים להחזיר דהוה גזל גמור.2 שוחד דברים בכלל הלאו.3 והנותן עובר משום לפני עור לא תתן מכשול.4 {אוהב, שונא, ושוחד דברים}לא לידון אינש לא למאן דרחים ליה ולא למאן דסני ליה, למאן דרחים דלא חזי ליה חובה למאן דסני ליה לא חזי ליה זכותא.5 נתן לו פחות משו"פ אסור.6 ובגמ'7 מביא מעשה בשמואל שהיה עובר בספינה ופשט אחד ידו וסייעו בעלייתו והיה לו דין א"ל פסילנא לך לדון. וכן באחד שהעביד נוצה של עוף מהדיין, ואחד שכסה הרוק לפני הדיין, ואחד שהביא מתנה אחת ממתנות כהונה לדיין, בכולן מחשיבו שוחד דברים. מכוער הדיין שנוטל שכר בטלה שלא מוכח ודן, אבל שכר בטילה דמוכח מותר ליטול משניהם, ובלבד שלא יתן אחד יותר מחבירו.8 {שאר פרטים}ב"נ שלקח שוחד נהרג עליו רמב"ן עה"ת פ' וישלח פ' ויענו (ל"ד י"ג) (ירושלמי).9 ובישראל הנוטל שכר דיניו בטלין וחייב להחזיר השכר.10 ונוהג בכ"מ ובכ"ז בראוי לדון, ואין לוקין על לאו זה שניתן להשבון.11