משרשי המצוה מה שאמרו במכילתא ראוהו רודף אחר חבירו להרגו והתרו בו 'ישראל הוא, אם הרגת תיהרג', והעלימו עיניהם ומצאוהו הרוג והסייף מנטף דם מיד ההורג שומע אני יהא חייב, ת"ל ונקי וצדיק אל תהרוג. וצותה התורה כן, דאם היה הדבר מסור לשכל ואומד דעת כל דיין לפי שכלו, יבא לפעמים להרוג נקי וצדיק, ולכן העמידה התורה גבולים עד שבשום אופן בעולם לא ישפך דם נקי, ואמרה התורה כי לא אצדיק רשע, כלומר אע"פ שיצא צדיק מבית דינך לא אצדיקהו אני בבית דיני אם הוא חייב, ולכן ונקי וצדיק אל תהרוג.

סנהדרין ל"ז, ר"מ פ"כ מסנהדרין, סה"מ ל"ת ר"צ, סמ"ג לאוין ר', יראים רמ"ו, חו"מ סי' ט"ו.

פב) {גדר ידיעה גמורה בדיני נפשות ושאר דינים}עדים שבאו להעיד על הרוצח צריכין להעיד שראו בעיניהם ממש עצם ההריגה, העיד בידיעה גמורה שלא בראיה, כגון שנכנסו שניהם לבית ויצא אחד וסייף בידו ונכנסו ומצאו השני חתוך הראש ומפרפר אינו כלום.1 ובדיני ממונות נחלקו הפוסקים אי מהני ידיעה ברורה בלי ראיה, עיין חו"מ סס"י ל' וסי' צ', וב"ש אה"ע סי' מ"ב ובאו"ת סס' צ'. עדי עריות דעת רבינו בה"ג2 שצריכים להעיד שראו כמחול בשפופרת, ולדעת רוב הפוסקים3 סגי אם העידו שראו שוכבים זה על זה כדרך המנאפים, ואף דהוי ידיעה לחוד ולא ראיה מ"מ אומדנא כזו מהני משום דאש בנעורת אפילו בד"נ כמ"ש תוס' ורשב"א. {עדות מיוחדת}העדים צריכים שיהיו רואים זה את זה בשעת המעשה, ראוהו אחד מחלון זה ואחד מחלון זה ואינם יכולים לראות זה את זה פטור.4 אם מי שהתרה בו ראה את שני העדים הרי זה עדות אף שהם לא ראו זה את זה.5 {שאר פרטי דינים}העידו עליו ב' עדים מב' עבירות, כגון אחד מעיד שעבד לחמה, ואחד מעיד שעבד ללבנה, אינו נהרג דבעינן באותה מעשה ב' עדים.6 יצא מב"ד חייב ואמר אחד יש לי ללמד עליו זכות, מחזירין אותו שנאמר ונקי אל תהרוג, וזה אע"פ שאינו צדיק, שלא נצטדק בב"ד נקי הוא מדין מיתה שהרי יש לו לזכותו. יצא מב"ד זכאי, ואמר אחד יש לי ללמד עליו חובה, אין מחזירין אותו, דכתיב וצדיק אל תהרוג, זה שנצטדק בדין אע"פ שיכול להיות שאינו נקי אל תהרוג אותו, כי לא אצדיק רשע, אם מידך יצא זכאי מידי לא יצא זכאי, יש לי הרבה שלוחים ליפרע ממנו.7 והרמב"ן ז"ל חשב מקרא זה לשני לאוין נקי, וצדיק. ונוהג בזמן שדנין דיני נפשות בראויים לדון. פג