משרשי המצוה מה שביארנו כמה פעמים בענין הרחק הקדש מן הטומאה, ולפי שמעשר שני קדש הוא אסור לאכלו בטומאה ככל שאר קדשים. ואמר בטמא בכל אופן, בין שאני טמא והוא טהור, ובין שאני טהור והוא טמא, כי צריך הכנת האיש לעשיית המצוה שעל ידו יבא השפע וישפיעו עליו מן השמים, והכנת הדבר המצוה שעל ידו יבא השפע, ועל זה אמר ולא ביערתי ממנו בטמא שהוא הכנת המקבל, אמר שלא אכלתי בהיותי טמא בלתי מוכן לקבל שפע קדושת ברכה, וגם לא בהיותו בלתי מוכן הדבר הנאכל לבא על ידו שפע שהוא בהיות המעשר טמא. וענין לא ביערתי לשון ביעור, לא ביערתי לעשותה שלהבת בכליון חרוץ לשורפה, שהקדושה כשחלה עליה הטומאה נשרפת. ולא תאמר האיך יכול להזיק הטומאה להקדש ה', כי באמת הקדושה בורחת ממקום הטומאה, דע זה.

מראה מקומות עיין מצוה הקודמת.

תרט) {גדרי איסור}האוכל מעשר שני בטומאה, בין שהמעשר שני טמא והאוכל טהור ובין שהאוכל טמא והמעשר טהור, במזיד ובהתראה לוקה, ואינו לוקה אלא האוכלו בירושלים וקודם שיפדה, אכלו בטומאה חוץ לירושלים לוקין אותו מכת מרדות.1 ואם נכנס לירושלים וחזרו והוציאו ואכלו בטומאה לוקה מדאורייתא על לא תוכל לאכול (עיין מצוה תמ"ב) ומכת מרדות אטומאה.2 ואפילו להדליק בו את הנר אחר שנטמא אסור עד שיפדה.3 טמא שטבל אע"פ שלא העריב שמשו אוכל מעשר שני,4 ואכילה ושתיה שוין הן.5 ולענין סיכה בגמ' יבמות ע"ד ארשב"ל משום ר' סימאי מנין למע"ש שנטמא שמותר לסוכו שנאמר וכו', והרמב"ם לא הביאו בספר היד משמע דלא קיי"ל דמותר בסיכה, ועיין רמב"ן עה"ת פ' תבא לא אכלתי באוני. הערל כטמא, ואם אכל מע"ש לוקה מה"ת כדרך שלוקה על אכילת תרומה שהתרומה קרויה קדש, ומעשר שני קרוי קדש.6 {פדיונו ושאר פרטים}מעשר שני שנטמא מותר לפדאו, ופודים אותו אפילו בירושלים ואוכלין את דמיו בטהרה כמעשר שני בירושלים7 (עיין לעיל מצוה תמ"ב האיך פודין בזמן הזה והאיך נוהגין בה). לאחר שנפדה מותר לאכלו בטומאה כחולין.8 אין נותנין פירות מעשר שני לעם הארץ, ולא פירות הלקוחות במעות מעשר שני, ולא מעות מעשר בעין, מפני שהם בחזקת טומאה וחיישינן שיטמאו המעשר שני, מעשר שני של דמאי מותר ליתנו לע"ה ויאכלו כנגדו, אין מפקידין מע"ש אצל חבר שמא ימות, ונמצא המעשר ביד בנו עם הארץ, ומפקידים מעשר שני של דמאי אצל ע"ה.9 ונוהג בזמן הבית בזכרים ונקבות ובזמן הזה מדרבנן.