משרשי המצוה לפי שבקדשים שלחן גבוה הם, ואין ראוי למי שדואג וכואב לבבו מאד לקרב אל שלחן המלך, אולי יתגאל. ועל דרך משל אמרו כי אין לבא בשער המלך בלבוש שק. גם כי באכילת קדשים תמצא כפרה על הבעלים, וכענין שאמרו כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים, ואין ספק כי באכלם את קדשיהם היו אוכלים בכוונה נכונה ובדעת שלם, וכל תנועותיהם נכונות להשי"תץ ובהיות האדם מצוער ודואג וחרד ביום מות קרובו שהוא אונן עליו, ומעיו חמרמרו עליו, אין דעתו מיושבת וכוונתו טרודה, ואין ראוי לאכול קדשי שמים. והאברבנא"ל פי' לא אכלתי באוני ממנו, כלומר עם היותו מעשר עני והיה לו עניות הרבה לא מצאתי היתר לאכלו ממנו לומר גם אני עני, ויהיה אונו מענין דלות ועניות, כמו בן אוני פ' וישלח, ודבר פלא הוא ועיין אבן עזרא.

מע"ש פ"ה, יבמות ע"ג מכות י"ט פסחים צ"א זבחים צ"ט, ר"מ פ"ג ממע"ש, סה"מ ל"ת ק"נ קנ"א קנ"ב, סמ"ג לאוין רס"ב רס"ג רס"ד.

תרח) {אי הוו לאו}דעת הרמב"ם1 והחנוך ועוד, שהאוכל מעשר שני באנינות דאורייתא בירושלים עובר בלאו ולוקה, ודעת הרמב"ן2 והסמ"ג דאינו עובר בלאו ולא הוה אלא בעשה, וכן איפליגו נמי לענין אוכל בקדשים באנינות דלדעת הרמב"ם וכו' בלאו ולדעת הרמב"ן וכו' בעשה.3 {גדר אנינות}והנה אנינות דאורייתא הוא כל שיש לו מת שחייב להתאבל עליו מה"ת, ויום המיתה הוה אונן דאורייתא, ובלילה מותר מן התורה דכתיב ואכלתי חטאת היום, ודרשו4 היום אסור ובלילה מותר, ומיהו מדרבנן אסור בלילה וכן כל הזמן שנשתהה המת לאחר יום המיתה בלא קבורה הוה אונן דרבנן,5 נשתהה המת זמן הרבה מחמת המלכות לאחר שנתייאשו מלקברו אינו אונן עוד.6 {חוץ מירושלים}האוכל חוץ לירושלים לוקה מרדות מדרבנן.7 פירות שהיו בירושלים ויצאו לוקין עליהם מן התורה מלאו דלא תוכל לאכול (עיין לעיל מצוה תמ"ב), וגם מרדות על אנינות, לא היו הפירות בירושלים מעולם לוקים אותו מרדות על אכילת מעשר ומרדות על אנינות. 8 {שאר פרטים}אבילות אשתו נשואה אינו אלא דרבנן, ולכן האוכל באנינות אשתו שמתה לוקה מרדות, ספק אונן אסור במעשר,9 וספק אונן כגון שהיה ספק בן שבעה לראשון או בן תשעה לאחרון, וכיוצא בזה. מת לו תינוק בן יומו במנ"ח פשיטא ליה דלוקה מדאורייתא על אכילתו, ולפענ"ד דאין לוקין עליו כיון דלא יצא מדי ספק נפל, ואם ברור לו שכלו חדשיו לוקה. מת שמת בשבת או יו"ט, אף דאסור לנהוג אבילות בפרהסיא אונן הוי לענין מעשר ואסור לאכול.10 והמנ"ח נסתפק בסיכה באנינות מה דינו, ועיין רמב"ן עה"ת לא אכלתי באוני ממנו. מעשר שני של דמאי מותר לאכול באנינות.11 ונוהג איסור זה בזמן הבית בזכרים ונקבות, ובזמן הזה אין אוכלין מעשר שני בכלל כיון שכלנו טמאי מתים אנן, ה' יטהרנו ויקדשנו בקדושתו העליונה אמן.