משרשי המצוה היות כי ענין התרומות והמעשרות דבר גדול הוא, וגם כי בהם תלוי מחיית משרתי הא-ל ב"ה ובהם תלוי הברכה בארץ ובפירות, וכמו שאמרו עשר בשביל שתתעשר, צוה השי"ת להפרישם ולתתם לכל אחד חלקו הראוי לו עד שלא ישאר אצלו שום דבר מחלקי המתנות הראויות לתת לכהנים וללוים ולעניים. ולא היה מתודה אם נשאר משהו בחלקו, וכל ששהה מעשרותיו הצריכו הכתוב לבערו מן הבית בערב יום טוב האחרון של פסח שנה השלישית שמפרישין בה מעשר עני, והיה מתודה ביו"ט אחרון של פסח במנחה. ולפי שאדם דעתו להוט אחר ממון, ואפילו הפריש המתנות לפעמים יעכבם בביתו ולא יתנם להראוי לו, ועל כל פנים יתרשל בנתינתם, צוה הבורא ב"ה במצות עשה שיבואו להתודות לפניו ית"ש שעשה ככל מה שנצטווה בביעור הקדש ובמסירתו, ולא יוכל להתרשל יותר ולומר ביערתי הקדש מן הבית וגם נתתיו וגו' שמעתי בקול ה' אלקי והוא לא עשה, אלא יקיים הכל ויתברך בברכת ה'.

מעשר שני פ"ה, סוטה ל"ב, ר"מ פי"א ממע"ש, סה"מ מ"ע קל"א, סמ"ג עשין קל"ח.

תרז) {גדרי המצוה וסדר הוידוי}מצות עשה להתודות לפני ה' אחר שמוציאין כל המתנות שבזרע הארץ, וזה הנקרא וידוי מעשר.1 וידוי זה מתודין לאחר שנת מעשר עני כלומר לאחר שנה השלישית ושנה השישית שבשמיטה.2 זמן הוידוי במנחה ביו"ט האחרון של פסח של רביעית ושביעית.3 ואין מתודין אלא ביום, וכל היום כשר לוידוי אלא שנהגו במנחה.4 ונאמר בכל לשון, רצו רבים להתוודות כאחד מתוודים, ומיהו מצוה מן המובחר שכל אחד יתודה לעצמו.5 קודם שיתודה צריך לקיים מצות ביעור, כלומר שיתן כל המתנות למי שמגיעין.6 יש לו פירות טבל מפרישם, ונותן התרומה לכהן והמעשר ללוי ומעשר עני לעני ומעשר שני פודה ומאבד הפרוטה שחלל עליה, אין לו מטבע קטנה לחלל מחלל על פרי השוה פרוטה.7 וערב יו"ט האחרון של חג הפסח עושין הביעור.8 פירות שלא הגיעו לעונת המעשרות בשעת הביעור אין מעכבין אותו מלהתודות ואינו חייב לבערן.9 היו פירותיו רחוקים ממנו והגיע יום הביעור קורא שם למתנות ומזכה אותן להראוי על גבי קרקע או למי שזוכה להן לבעליהן ומתודה למחר.10 {פרטי דינים}הפריש המתנות שלא על הסדר או שנשרף טבלו או הפריש בטומאה אינו מתודה דהרי לא קיים הכל, ודובר שקרים לא יכול לפני השי"ת.11 ומצוה להתודות במקדש, ואם התודה בכל מקום יצא.12 ונוהגת מצוה זו בזמן הבית בזכרים, ולדעת הרמב"ם13 והש"ע14 נוהגת גם בזמן הזה. ויש מקשים כיצד יאמר ולא ביערתי ממנו בטמא כיון שכולנו טמאי מתים, וראיתי לתרץ כיון שבזה"ז כל הפרשה היא בטומאה אין כאן עבירה וקפידה. ויש מהדרים אחר המצות, לומר ביו"ט שביעי של פסח בשלישית, וברביעית, בזמן הזה מן בערתי הקדש עד ארץ זבת חלב ודבש, וי"א לקרא בס"ת במנחה ביו"ט של פסח האחרון רשת כי תכלה לעשר עד ארץ זבת חלב ודבש.