משרשי המצוה שעיקר קבלת אלקות ויסוד השלמות הוא שנאמין כי לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה, והוא אדונינו ואין עוד אחר, ושהוא המשגיח והמשפיע כל טובותיה. ולא יחשוב האדם שהארץ הוא שלו וכחו ועוצם ידו עשה לו כל חילו, כי זה פריקת עול ומורא שמים מעליו. ולזה והיה כי תבא אל הארץ, כלומר אחר שתנוח מכל האויבים ותבא אל הארץ בתתו ה' לך מתנת חנם ותשב בה השקט ובטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו, צוה השי"ת שבכל שנה נעשה מעשה בדיבור ובמעשה שיתפרסם בו האמונה האמתית, ויודה בקול רם בפיו ובשפתיו יכבדו, ויזכיר הרעות שעברו עלינו מימות אבינו יעקב ועד עכשיו, והצילנו ה' ב"ה מכולם. ואחר השבח והתודה להשי"ת מבקש מלפניו להתמיד הברכה עליו ועל כל עם ישראל, ובזה כבר יצא כדי חובתו להורות שלה' הארץ והוא בעל השדה, והוא הנותן התבואה והזרע לזרוע, ונכנע לעבודתו ית"ש.

ביכורים פ"ג, סוטה ל"ב, ר"מ פ"ג מביכורים, סה"מ מ"ע קל"ב, סמ"ג עשין ק"מ.

תרו) {סדר הקריאה}המביא בכורים לבית המקדש משדהו (עיין מצוה צ"א) משהגיע להר הבית נוטל סלו על כתיפו וקורא הפסוק הגדתי היום וגו' ואח"כ מוריד הסל וקורא מארמי עובד אבי וגו' עד גמר כל הפרשה.1 ומצוה לקרא בלשון קדש2 ובקול רם,3 חיסר תיבה אחת לא יצא וחוזר וקורא, ואסור להוסיף על הקריאה זו.4 בראשונה כל מי שהיה יודע לקרות קורא וכל מי שאינו יודע לקרות מקרין אותו, נמנעו אלו שאין יודעין לקרות מלהביא כדי שלא יכלמו, התקינו ב"ד שיהיו מקרין את מי שהוא יודע כמו שאינו יודע.5 {המביאין ואין קורין}ואלו מביאין ולא קורין האשה והטמטום והאנדרוגינוס והאפטרופין והעבד והשליח לפי שאינן יכולין לומר אשר נתת לי.6 הגר מביא וקורא כ"כ הרמב"ם ז"ל7 וחלקו עליו הפוסקים כיון דלא נחלו את הארץ.8 הקונה שני אילנות בתוך שדה חבירו מביא ואינו קורא, קנה שלש מביא וקורא.9 הפריש ביכוריו ומכר שדהו מביא ואינו קורא.10 המוכר שדהו לפירות הלוקח מביא ואינו קורא, בעל מביא בנכסי אשתו וקורא.11 כהנים ולוים מביאים וקוראים שיש להם שדה מגרש.12 אבדו בכוריו קודם שהביאן להר הבית והפריש אחרים מביא ואינו קורא.13 {שאר פרטים}וכתב החינוך ומזה יש ללמוד בתפלותינו ובתחנונינו לפני השם ב"ה לדקדק מאד להזהר בלשון שאין לומר לפני הש"י כי אם בדקדוק גדול, וש"י. הפריש ביכוריו ויבש המעיין או נקצץ האילן מביא ואינו קורא שהרי הוא כמי שאין לו קרקע,14 וכן שטפה נהר שדהו. הביא בכוריו וקרא וחזר והביא ממין אחר אינו קורא, דפעם אחת בשנה קורא.15 ואינו קורא אלא מעצרת ועד אחר סוכות, הביא בכוריו לאחר חג הסכות עד חנוכה, אע"פ שהפרישן קודם החג, מביא ואינו קורא שנאמר ושמחת ואין קריאה אלא בשעת שמחה, מחג השבועות עד לאחר חג הסוכות.16 ונוהג בזמן שביהמ"ק קיים ובארץ ישראל י"ר שיבנה במהרה בימינו אמן.