משרשי המצוה שהקב"ה ברא עולמו ישר, ולא יחשבו הרשעים שהותרה הרצועה וכל החזק בחבירו בכח יעשה כרצונו כשלא ימצא מי שהוא מושיע לחבירו החלש ומונע ומעכב ביד בעלי הזרוע ונמצא העולם חרב ואיש את רעהו חיים בלעו, צוה יוצר כל ית"ש להציל הנרדף. ואין העולם מתקיים כי אם בתשועת החלש מיד החזק ממנו, והנרדף לעולם עינו ולבו אל השי"ת להושיעו מיד רודפו, ואמרו רז"ל אלקים יבקש את הנרדף ואפילו הנרדף רשע והרודף צדיק אלקים יבקש הנרדף, וכ"ש הנרדף לאלקים ומתחנן לו ודאי יושיעו. וגילתה התורה בנערה המאורסה שאף ע"פ שלא בא אלא לפגמה ולא להרגה חייב להצילה ואפילו בנפשו של רודף הבא להורגו, מכ"ש שניתן להצילו בנפשו של רודף, וז"ש ואין מושיע לה מכלל דבעי תשועה, ומצוה להצילה מיד הרודף.

ספרי סנהדרין ע"ב פ"ג אהלות פ"ז, ר"מ פ"א מרוצח, סה"מ מ"ע רמ"ז ל"ת רצ"ג, סמ"ג עשין ע"ז לאוין קס"ד, חו"מ סי' תכ"ה.