משרשי המצוה כתב רבינו בעל הלכות גדולות, הביאו המהרי"ק, אמר הקב"ה למשה אמור אל היבם שלא רצה ליבם רעוע בגופך מאנת לקיים מצות ייבום, לפיכך תחלוץ מנעלך כאבל וכמנודה שדרכם להיות יחפים, ובטיפה סרוחה שבגופך יכולת לקיים לאחיך זרע לכך וירקה לפניו טיפה סרוחה, והדיינים עונין חלוץ הנעל ג' פעמים חלוץ הנעל כמנודה, חלוץ הנעל כמורד במצות, ע"כ. ובשם רבינו יחיאל אמרו היבמה מקוננת בפני ב"ד לא אבה יבמי, והוא משיב לא חפצתי לקחתה ואינו חושש שאם יהיה אחיו בלא זרע, והיא חולצת נעלו לומר שיתאבל על אחיו, כי מעתה הרי הוא מת ונשכח אחרי שאינו מקים לו זרע, ורוקקת לפניו, כלומר לא מחמת יפיך חמדתיך, ואומרת כן להלבינו, והעומדים שם אומרים ג"פ חלוץ הנעל לפרסם בושתו, גם להודיע שנפטרת ממנו ואינה משועבדת לו לחלוק לו כבוד מעתה וירקה בפניו.

מראה מקומות עיין מצוה הקודמת.

תקצט) {גדרי המצוה}היבם שלא רצה ליבם אשת אחיו מצוה לו לחלוץ, ובזמן הזה שרבו שאינם מכוונים לשם מצוה ואמרו כל הנושא יבמתו לשם יופי כאלו פגע באשת אח שלא במקום מצוה, מצות חליצה קודם ליבום.1 {סדר חליצה} סדר חליצה, ב"ד של שלשה (אפילו הדיוטות ובלבד שיודעים להקרות, ושלא יהיו בעלי מומין, ושיהיו מישראל מצד אביו ואמו, ולא יהיו קרובים), הולכים למקום שרוצים לחלוץ למחר ויושבים מעט וקובעים מקום לחליצה, ויאמרו בפה מלא למחר נחלוץ שם, ומוסיפין עוד שניים על השלשה, ואם לא היו בקביעות מקום לא מעכב.2 מזהירין היבמה שלא תאכל כלום ביום קודם החליצה, ולא תנקר שיניה קודם שתחלוץ, היבם ינקה רגלו. 3 וחולצין ביום.4 הדיינים יושבין ומביאין מנעל של עור שיש לו עקב, ומקנין אותו ליבם שיהא שלו, לובשו בימין (איטר בימין שלו) קושר רצועות על רגלו או שליח ב"ד קושרו ועומד הוא והיא.5 היבמה קורא בלשון הקדש מאין יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי (לא אבה צ"ל בנשימה אחת) והיבם קורא לא חפצתי לקחתה, לא היו יכולין לקרות מקרין אותו ומסבירין להם הדברים אם לא מבינים, היבם נועץ רגלו בארץ וסומך על דף, היבמה מוטה ומתרת בימינה רצועות המנעל מעל רגלו וחולצת המנעל ומשליכתו לארץ, צריכין לכוין שניהם להתירה לשוק.6 אח"כ היבמה עומדת ויורקת בארץ כנגד פני היבם רוק הנראה לדיינים, וצריכין הדיינים לראות הרוק, מקרין לה בלשון הקדש ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו ויקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל, וכל היושבים עונים חלוץ הנעל ג' פעמים.7 יבמה שאין לה יד חולצת בשיניה.8 יבם שאין לו רגל אינו יכול לחלוץ.9 לא רצה לחלוץ לה מטעין אותו שתתן לו מאתים זוז ולא תתן, ואם השלישה המעות אינה יכולה לחזור, יש לו אשה אחרת מנדין אותו לחלוץ.10 וצריך לדקדק אם היבם גדול, ושהיא אשת המת, ושאינה מעוברת, ושלא ילדה ולד של קימא אחר שמת הבעל.11 ואסור לדיין ליטול שכר על חליצה ועכ"פ לא יותר מכדי בטילה.12 ונוהג בכל מקום ובכל זמן.