משרשי המצוה לפי שהאשה אחר שנשאת לאיש הרי היא כאחד מאבריו, שכן יחייב הטבע מאדם הראשון שלוקחה אחד מצלעותיו וממנה באה האשה, וע"ז אמרו אשתו כגופו. והאיש הזה שמת בלא בנים אין זכר לו בעולם הגופני זולתי זאת האשה שהיא עצם מעצמיו ובשר מבשרו, והיה מחסדי הא-ל ב"ה שיהיה הזרע מאח החי יקרא על שמו, וגם לו חלק בו מצד האשה. וזהו שאמרו כל זמן שיש לאחיו שום זכר בעולם, בן או בת, אפילו ממזר או ממזרת, שפוטרין אשתו מן היבום שכבר יש לו חלק וזכרון בעולם הגופני. ועל דעת המקובלים מפי משה רבינו ע"ה שנפשות בני ישראל יועתקו או תאצלנה מגוף אל גוף, ולא תתגלגל הנפש באיזה חומר שיזדמן אלא ביותר קרוב לו, ויהיה הבן הנולד מיבם באמת עצם מעצמיו מאשתו ונשמתו היינו בעלה, וזה יקים על שם אחיו המת והוא הוא, והבן. ובא המצוה באחים בלבד שהם הכי דומים (ועיין אברבנא"ל פרשת תצא מה שהאריך בענין זה).

יבמות כ"ד ופרק י"ב, ר"מ ה' יבום וחליצה, סה"מ מ"ע רי"ז, סמ"ג עשין נ"א נ"ב, סמ"ק סי' קפ"ה, אה"ע סי' קס"ה קס"ו קס"ט.

תקצח) {גדרי המצוה}מי שמת והניח אשה, בין מן האירוסין ובין מן הנשואין, ובנים לא היו לו לא מאשה זו ולא מאחרת, בין בנים כשרים ובין פסולים, ואפילו בן או בת ממזר (חוץ מן השפחה דאינו פוטר), ויש לו אח מן האב שהיה בעולם בשעה שמת זה האח, הרי זה מצוה ליבם את אשת המת לאחר צ"א יום למיתתו.1 {מאמר}והיבמה הולכת אחר היבם במקום שהוא שם, וב"ד נותנין להם עצה ההוגנת לשניהם אם ליבם או לחלוץ.2 מה"ת היבם אין צריך לקדשה, אלא בא עליה והיא אשתו לכל דבר, וחכמים תקנו שלא יבא עליה עד שיקדשה בכסף או בשטר כשאר נשים והוא נקרא מאמר ביבמה.3 {בדיעבד}הבא על יבמתו בין בשוגג, בין במזיד לשם זנות, בין שאנסוהו והדביקוהו בעל כרחו על ידי קישוי, בין שהיה הוא מזיד והיא שוגגת או אנוסה או להיפך, בין שהיא ערה או ישנה, כיון שהערה בה בפני עדים קנאה, בד"א שנתכוין לשום ביאה בעלמא, אבל לא נתכוין לביאה כלל כגון שהוא ישן או שכור שאינו מכיר כלום, או שנתכוין להטיח בכותל, או שנתקשה לאשתו ונפל מן הגג ונתקע ביבמתו, וכן אם הדביקוהו באבר מת לא קנה.4 {פרטי דינים}קטן פחות מבן ט' שנים אין ביאתו כלום, ובן ט' שנים ויום אחד קנה ביבמתו כמאמר בגדול, ותמתין עד שיגדל וכונסה.5 היבם לאחר שכנס את היבמה הרי היא כאשתו לכל דבר, ויכול להוציאה בגט ולהחזירה כרצונו.6 כתובתה על נכסי בעלה הראשון, ואם לא היה לו נכסים כותב לב כתובה משלו.7 ואין צריך לקרות בנו על שם אחיו המת.8 י"א שהבא על יבמתו מברך אשר קב"ו על ביאת יבמה. 9 יבמה שאסורה לו אפילו מדברי סופרים חולץ ולא מיבם. 10 ויבמה שלא היתה ראויה בשעת נפילה ליבום שוב אסורה ליבם,11 ואם היתה נדה בשעת נפילה מותרת ליבם לאחר שנטהרה דראויה היא והזמן ממילא בא. 12 ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים, ועכשיו נהגו שלא ליבם אלא לחלוץ מפני שאין כוונתם לשם שמים והפורץ גדר ישכנו נחש.13