משרשי המצוה על דרך הפשט לפי שירדה התורה לסוף דעתו של אדם שמת בלא בנים מצטער הרבה בראותו אשת בריתו, וכל הונו ועמלו ימסר ביד זר, וימשול זר על אשתו כגופו ונכסיו אשר רכש בנפשו ובזיעת אפו, וימחה שמו מן העולם במסרו הכל על שם הבעל השני. ולכן צותה התורה להקים לו שם ולא יכרת שמו, וימסרו הכל לאחיו וימשול בנכסיו כיון שאין לו זרע, וירשנו הוא, ולא ימחה שמו מישראל. ועד"ה כי רצתה התורה לתת תקון לזה שמת בלא בנים לבלתי ידח ממנו נדח, והבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת ולא ימחה שמו מישראל, והאח הוא היותר קרוב כד"א ואח לצרה יולד, ונשמות שני אחים כאחד, וכן איתא במדרש שנפשות נדב ואביהו תלו שתיהם בפנחס בשעה שהרג את זמרי.

יבמות י"ג צ"ד, ר"מ פ"ב מיבום, סה"מ ל"ת שנ"ז, סמ"ג לאוין פ"ג, סמ"ק סי' קפ"ח, אה"ע סי' קנ"ט.

תקצז) {גדרי הלאו}מי שמת ובן אין לו וכן אין לו שום זרע אחר. והניח אשה אחריו ויש לו אחים מן האב שהיו בעולם בשעת מיתה (לאפוקי שנולדו לאחר שמת) אסורה אשתו להנשא לאיש זר אלא תתיבם לאחיו (עיין מצוה תקצ"ח) או שיחלוץ לה אם לא רצה ליבמה ואז מותרת לשוק.1 {נשאת לזר}נשאת לזר קודם שנתיבמה או חלץ לה אפילו בשוגג הרי זה מוציא בגט ואפילו היו לו בנים ממנה, ונאסרה עליו ועל יבמה, וי"ג דרכים שנתבארו באה"ע סי' י"ז כולן בה אלא שאין הולד ממזר, וי"א שהוא ממזר דרבנן, ויבמה חולץ לה ומותרת לאחרים.2 היה ספק אם יש לה יבם אם נשאת לא תצא, ולכתחילה לא.3 שומרת יבם שזנתה לא נאסרה על יבמה אם הוא ישראל, וי"א שאסורה לבועל משום קנס.4 {נתקדשה לזר}זקוקה ליבם שנתקדשה לאחר נותן לה הזר שקידשה גט, ויבמה מיבם או חולץ, אם היה היבם כהן שאסור לישא גרושה תצא מהזר בגט שלא יהא חוטא נשכר וחולץ לה יבמה ואם חזר הזר שגירשה מהאירוסין ונשאה אחר שחלץ לה יבמה אין מוציאין אותה מידו, וי"א דאפילו חזר ונשאה מוציאין כיון שנתקדשה לו במזיד באיסור, אבל קדשה בשוגג שלא ידעו שהיה לה יבם אם רוצה היבם ליבמה צריך המקדש לגרשה. ואם רוצה היבם לחלוץ חולץ לה ונשאת למקדש, וצריך לחזור ולקדש לאחר שחלץ להם יבמה.5 {ספק}ספק יבמה שצריכה לחלוץ מספק ונתקדשה לאחר חולץ לה יבמה ותישב עם בעלה, ואם נתקדשה לכהן אין חולצין לה כלל שלא לאסרה עליו, גרשה הכהן או מת חולצת ומותרת לאחרים.6 ונוהג בכל מקום ובכל זמן בנשים ואם עברה ונשאת קודם שנתיבמה או חלצו לה בעדים ובהתראה לוקין אותה ואותו.