משרשי המצוה לפי הנראה הוא משום צער בעלי חיים, כי אין לך צער גדול באשר השור עושה מלאכה קשה והמאכל לפניה ואינו יכול לאכול ממנו ומצטער מזה. וראיה לדבר משכיר יום שאוכל כדי שבעו, והגם שאם התנה שלא לאכול אינו אוכל התם לפי שיש בו דעת למחול ולא יצטער בזה, ולפיכך אם התנה על בניו הקטנים תנאו בטל לפי שאינו יכול להתנות ולמחול על צערם, וכן הדבר בבהמה העושה במלאכה. ועיין ב"מ צ' משום דמעלי לה וצוה הקב"ה ללמד נפשינו לרדוף אחר החסד והחמלה על כל בעלי חי, ולאו דוקא עם בני אדם אלא גם על בהמות, שלא נבראו אלא לשמשנו ולחוס עליהם וליתן חלק מיגיעת בשרן להשביען מאשר טרחו, ותרגיל בזה הנפש להטיב אל בני אדם. וסמך הפרשה לכי ישבו אחים יחדיו, שאם יעבור מדה כנגד מדה נפרעין ממנו ויזרע ולא יהיה לו בנים ותפול אשתו ליבם ויקח השדה ולא יאכל מאותה תבואה.

ב"ק נ"ד ב"מ פ"ט, ר"מ פי"ג משכירות, סה"מ ל"ת רי"ט, סמ"ג לאוין קפ"ד, חו"מ סי' של"ח.

תקצו) {גדרי הלאו}בהמה שעושה בגידולי קרקע בין במחובר ובין בתלוש אסור לחסום את פיה שלא תאכל ממה שהיא עובדת בה, וכל המונע הבהמה מלאכול בשעת מלאכה לוקה, ואחד שור, ואחד כל בהמה וחיה, בין טמאים בין טהורים, ואחד חדישה ואחד כל שאר מלאכות של גידולי קרקע, היתה נושאת משא אוכלת ממשא שעל גבה, ולא נאמר שור אלא שדבר הכתוב בהווה, ואחד החוסם אותה בשעת מלאכה ואחד החוסם אותה מקודם ועשה בה מלאכה, ואפילו חסמה בקול לוקה. 1 {שכר בהמה}שכר בהמה וחסמה ודש בה לוקה, ומשלם לבעלים ד' קבין לפרה, ומ' קבין לחמור ליום, שמשעה שמשכה נתחייב במזונותיה ואינו חייב מלקות עד שידוש בה והיא חסימה.2 {ע"י עכו"ם ושאר מניעות}ישראל הדש בפרתו של עכו"ם עובר ועכו"ם הדש בפרתו של ישראל אינו עובר, ואם עשה העכו"ם מעצמו ולא אמר ליה הישראל אפילו איסור אין בו, אמר לעכו"ם חסום פרתי ודוש בה, ישב לה קוץ בפיה ודש בה, רבץ לה ארי מבחוץ, הרביץ בנה מבחוץ, היתה צמאה ואינו משקה אותה, פרס עור על הדיש שלא תאכל, וכיוצא בזה אסור ואינו לוקה, היה המאכל שעושה בה רע לבני מעיה ומזיקה, או שהיתה חולה ואם תאכל תתריז (שתעשה חולי מעים), או שאכלה הרבה ומתירא שלא תחלה מרוב מאכל מותר למונעה, שלא הקפידה תורה אלא על הנאתה והרי אינה נהנית.3 {פרטי דינים}פרות המהלכות על התבואה לפי שירט להם הדרך אין עובר על לא תחסום.4 ורשאי השוכר להאכילה אגודות קש שלא תאכל הרבה, ורשאי בעל הפרה להרעיבה שתאכל הרבה מהדיש.5 פרות הדשות בתרומה ומעשר אינו עובר משום בל תחסום ומפני מראית העין תולה לה בטרסקלין שבפיה מאותה המין.6 ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.