משרשי המצוה כי בחסדי השי"ת על נפשות מישראל שלא יכרות נשמתם וימותו ח"ו מיד שיעברו על מצות ה', ולכן צוה הקב"ה לייסר העוברים בשבט לגו כסילים כדי שישובו אליו ויזכו באחרונה בעולם שכולו טוב, וכענין דכתיב יסר בנך, ולא דרך נקמה ח"ו וראיה שאומדים אותו כמה יכול לסבול. ומאחר שקבלו עונשם פטרם מידי כרת, והם חיים כי יש תקוה שישובו. ואפילו אם כבר התחילו להכותו וראו שאינו יכול לסבול האומד מניחין אותו ונפטר. ומזה טעם נראה דמי שנלקה ג' פעמים על אותו עון מכניסין אותו לכיפה, דכבר הוחזק שלא ישוב עוד, ולכן מכניסין אותו לכיפה ומאכילין אותו שעורים עד שכרסו נבקעת. והטעם שמלקין ברצועה של שור וחמור לרמז לו כי ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו, יבוא אלו וייסרו את מי שלא ידע קונו.

סנהדרין נ"ח מכות כ"ב כתובות ל"ה, ר"מ פט"ז מסנהדרין, סה"מ מ"ע רכ"ד, סמ"ג עשין ק"ה.

תקצד) {המצוה}מצות עשה מן התורה להלקות את המחויב מלקות בבית דין.1 ואין מלקין אותו אלא בפני ב"ד של שלשה וסמוכין, ולא בפני הדיוטות.2 {מי לוקה}חייבי מלקות הם העוברים על לא תעשה שיש בו מעשה, או חייבי כריתות, אחר שהתרו בהם שני עדים כשרים.3 ודע דראיתי באמרי שפר להגרש"ק סוף פ' במדבר דחייבי כריתות שנלקו פטורין מכרת אבל חייבין עדיין במיתה בידי שמים, ע"ש ופלא פי' שהרי להדיא אמרו בספרי על זה שאחר שנלקה אחיך הוא, ואי נשאר עליו מיתה בידי שמים אכתי רשע הוא, ועוד ראיות צ"ע. {דין מלקות}ובודקים העדים בדרישה וחקירה כדרך שבודקין בדיני נפשות.4 (עיין לעיל מצוה תס"ג) ולוקין ל"ט מכות, ומספר זה הוא אפילו גבור כשמשון, ומיהו לאדם חלש אומדין אותו הב"ד כמה יכול לקבל שלא ימות מהכאה זו, דלהלקותו אמרו ולא להמיתו.5 ואומדין במנין הראוי להשתלש, כלומר אמדוהו לקבל עשרים מלקין אותו י"ח שהוא שלש פעמים שש.6 {סדר המלקות}כיצד מלקין, כופין שתי ידיו על העמוד אילך ואילך וחזן הכנסת אוחז בבגדיו, אם נקרעו נקרעו ואם נפרמו נפרמו, עד שהוא מגלה את לבו, ואינו מכהו על כסותו שנאמר והכהו, עליו ולא על כסותו, אבן נתונה מאחוריו שהחזן עומד עליה ורצועה של עגל בידו כפולה לשנים ושנים לארבעה, ושתי רצועות של חמור עולות ויורדות בו, רוחב הרצועה טפח וארכה כדי שתהא מגעת עד פי כריסו, יד של רצועות שאוחז בה ארכה טפח.7 האיש המכה צריך להיות יתר בדעה וחסר בכח, ומגביה הרצועות בשתי ידיו ומכה בידו אחת בכל כחו, מלקהו שליש מלפניו על חזהו בין דדיו, ומאחוריו שליש על כתף זה ושליש על כתף זה.8 המוכה אינו עומד ואינו יושב אלא מוטה, הדיין מביט בו וגדול שבדיינים קורא כל זמן שלוקה והפלא ה' את מכותך, והשני מונה והשלישי אומר לחזן הכה, וכל זמן שהוא מכה על פיו הוא מכה.9 ואין לוקין שניים כאחד.10 וכל המחויבים מלקות שבתורה הם ר"ז.11 ונוהג בבית דין של סמוכין בכל מקום ובכל זמן שיש סמוכין.