משרשי המצוה לפי שהעניים והאביונים בחטאם ועניותם המלקטים בשבלים אחר הקוצרים אחת ושתים, ותולין עיניהם על התבואות, בראותם בעלי השדות מאלמים אלומים בתוך השדה כברכת השי"ת אשר נתן להם חושבים בלבם לאמור מי יתן והיה לי כן לאסוף עומרים לביתי ולשמח בו בני ביתי, וקוראים תגר על העשירים שפרצו בארץ, והם חסירים מכל טוב, רעבים גם צמאים, היה מחסדי השי"ת על בריותיו למלאות תאותו זו כשיהיה מקרה מן השמים שישכחהו בעל השדה ויזכה בו העניים, ותתקרר דעתם שיהיה להם לאכול, ויעשו שלום ביניהם ולא יקראו תגר. ויהיה בזה תועלת לבעל השדה שיקנה בזה נפש טובה ממדת הנדיבות, וברכה מהעני שהניח לו העומר, ועל בעלי הנפש טוב ינוח ברכת השי"ת לעולם.

פאה פ"ו ב"מ י"א, ר"מ פ"ה ממתנת עניים, סה"מ ל"ת רי"ד מ"ע קכ"ב, סמ"ג לאוין רפ"ח עשין קנ"ח, יו"ד סי' של"ב.

תקצב) {גדרי ושיעור המצוה}מצות עשה כשנשכח עומר בשדה בשעת הקצירה להניח לעניים.1 שיעור העומר כל זמן שאין בו סאתים תבואה, יש בו סאתים אינו שכחה דזה גדיש ולא עומר, שכח שני עומרים אף ע"פ שהיו סאתים או יותר הוי שכחה כל זמן שאין באחד סאתים.2 שכחוהו פועלים ולא שכחו בעל השדה, שכחו בעל השדה ולא שכחוהו פועלים, שכחוהו אלו ואלו והיו שם אחרים עוברים ורואין אותן בעת ששכחוהו אינה שכחה, עד שישכח מכל האדם, עומר הטמון אם נשכח הוה שכחה.3 היה בעל השדה בעיר ואמר יודע אני שהפועלים שכחו עומר במקום פלוני ושכחוהו הרי זה שכחה, ואם היה בשדה ואמר כן אינה שכחה, שכחוה מעיקרו בשדה הוא שכחה, אבל בעיר אפילו זכור ולבסוף שכיח הרי זה שכחה.4 {פרטי דינים}עמדו עניים בפניו או חיפוהו בקש, והוא זוכר את הקש או שהחזיק בו להוליכו בעיר והניחו בשדה ושכחו אינו שכחה.5 הניח שלשה עמרים אינם שכחה.6 הקוצר שהתחיל לקצור מראש השורה ושכח לפניו ולאחריו, של אחריו שכחה, ושלפניו אינו שכחה, זה הכלל כל שהוא בבל תשוב שכחה וכל שאינו בבל תשוב אינו שכחה.7 שנים שהתחילו לקצור מאמצע השורה זה פניו לצפון וזה לדרום ושכחו לפניהן ולאחריהן, שלפניהם שכחה מפני שכל אחד זה שלפניו הוא לאחוריו של חבירו.8 {באילות}ויש דין שכחה בקמה ובאילנות,9 וקמה שיש בה סאתים אינה שכחה פחות ממנה שכחה, אילן אחד או שנים אפילו היו בו כמה סאין פירות הרי זה שכחה, שכח שלשה אילנות אינו שכחה.10 אילן שהוא ידוע ומפורסם במקומו, או מצד פירותיו או בשמו אינו שכחה מפני שהוא ידוע ומפורסם,11 ונוהג בזכרים ונקבות בזמן ומקום שתרומות ומעשרות נוהגים, ועיין מצוה (תקצ"ג) לזמן הזה.