משרשי המצוה בענין הטיית משפט גלוי הוא, וע"ל (רל"ג). ובאה האזהרה מכופלת בגר ויתום לפי שהם חלושי כח מדוכים ומעונים יותר מאחרים, ואין מי שיריב את ריבם. ואל יחשוב השופט אחר שהשי"ת הוא פוקד עון אבות על בנים, ובעיר הנדחת צוה להמית הבנים על חטא אבותם, ויעשה כן גם הוא ויטה משפט היתום ויפקוד עון אבותיו עליו, וכן בגר שאבותיו עובדי ע"ז וממשיכים בהבליהם, יטה משפט יוצאי חלציהם עליהם, בא הכתוב באזהרה מיוחדת שלא יעשו עול במשפט אבל בצדק ישפוט את עמיתו. והטענה לענשם בשביל האבות, אדרבה הקב"ה אוהבם כדכתיב ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה, וכן ביתום במבואר בקרא, ודמעתם מצויה ביותר וכשהם צועקים נענים על מעניהם. גם אמרו לא תטה משפט, בעת הריב הזהר באלו שלא יסתתמו טענותיהם מפני שפלותם ופתח פיך לאלם במקום הראוי, וע"ז אמרו טוענין ליתומים.

ספרי תצא, ר"מ פ"כ מסנהדרין, סה"מ ל"ת ר"פ, סמ"ג לאוין ר"ו.

תקצ) {גדרי האיסורים}גר או יתום שבאו לדין עם בעל דין אחר, אסור לו לדיין להטות דינו, ואם הטה את דינו עובר בשני לאוין, אחת משום לא תטה משפט גר ויתום ואחת מלא תעשו עול במשפט שנאמרה בכל ישראל וגם הם בכלל, ואם היה הגר יתום עובר בשלשה לאוין שנאמר משפט גר יתום,1 ואינו לוקה מפני שאין בהם מעשה. {גר יתום}וכתב הרדב"ז ז"ל וא"ת למה לא מנה להו בג' לאוין במנין המצות, וי"ל דגר יתום מחד קרא נפקא, וא"ת א"כ לא יהא עובר אלא אם כן יהיה גר יתום אבל גר לבדו או יתום לבדו לא יעבור אלא במה שהוא כולל בכל ישראל, וי"ל דגרסינן בספרי (תצא) לא תטה משפט גר יתום מה אני צריך והלא כבר נאמר לא תטה משפט, ולא תכיר פנים, מלמד שכל המטה דינו של גר עובר בשני לאוין, משמע דדרוש קרא הכי לא תטה משפט גר אפילו שאינו יתום, ואם היה גר יתום עובר בג' לאוין, דמשמע גר ומשמע גר יתום, יתום ישראל אינו עובר אלא בלאו הכולל של כל ישראל. והמנ"ח תמה דכל גר יתום הוא שהרי כקטן שנולד דמי, ותי' דבקטנותו נקרא גר יתום, ובגדלותו נקרא גר. וצ"ע דנימא היכא דנתגייר הוא והוריו עמו דמקרי יתום בשביל זה, שהרי אינו חלש משאר בני אדם ולא גרע מגדול שנתגייר דלא אמרינן כקטן הוא כיון דבמציאות אינו חלש מאחרים אפילו לדעת המנ"ח. ויש להסתפק בקטן שנתגייר או שהטבילוהו בית דין, ולדעת הרבה שיטות אפילו נתגייר על ידי הוריו מכל מקום כשהגיע לי"ג שנים יכול למחות, והטו ב"ד דינו ובשנת י"ג עשה מחאה ונעשה עכו"ם למפרע אי נעקר הלאו מהם, ואי נימא דאינם עוברים א"כ לאו זה ביתום הוה התראת ספק, וצ"ע ועיין סמ"ג מצוה ר"ה, ולעיל מצוה רל"ג, ובמה שכתבתי שם, ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. תקצ