משרשי המצוה שהתורה חסה על העני כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו, ואמרו רז"ל פקדונא דממונא לא בעינא וכל שכן פקדונא דנפשא, והאי שהשכיר עצמו סכן נפשו בעבור מזונו, עלה בכבש ונתלה באילן, וכיוצא בזה ממלאכות, והמעכב שכירותו כמעכב נפשו, וכיון שמעכב נפשו מת הוא. ומכאן אמרו עני חשוב כמת. ואם לפעמים השכיר אכל כדי שבעו במלאכתו, מן השכר הזה יקנה מה שיאכלו אשתו ובניו בלילה, ואם לא יתן שכרו לא יאכלו ולא יתפרנסו, ואין להם במי לבטוח. והיה כי יחם לבו על אשתו כגופו ובניו יוצא ירכו, וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא, וסמוך ליה לא ימותו אבות על בנים, שעל ידי בנים של זה אם לא תתן לו שכרו נתחייבת מיתה בשביל בניו. ועד"ה כי מצות לא תעשה הם כמנין ימות החמה, ואדם שכיר יום צריך לתת בכל יום חוקו בתורה ומצות, ואם לאו יבא היום צועק לה' ותובע חוקו, ולכן ביומו תתן שכרו (ועיין לעיל מצוה ר"ל).

ב"מ קי"א, ר"מ פי"א משכירות, סה"מ מ"ע ר', סמ"ג עשין צ', סמ"ק סי' רנ"ג, יראים רס"ד, ח"מ סי' של"ט.

תקפח) {על איזה שכר עובר}מצוה עשה מן התורה לשלם שכר השכיר בזמנו, אחד שכר אדם ואחד שכר בהמה או כלים.1 ובשכר קרקעות נחלקו הפוסקים אי בכלל המצוה. 2 וכן בשכר דירה כתבו הפוסקים דתלוי במחלקות הפוסקים בתלוש ולבסוף חברו אי דינו כתלוש או כמחובר לענין שבועה, עיין חו"מ סי' של"ט וקצה"ח שם3. {זמן תשלומין}ואיזהו זמן התשלומין, שכיר יום גובה כל הלילה ובבוקר עובר בבל תלין, שכיר לילה זמנו ליתנו כל היום ובערב עובר משום ביומו תתן שכרו.4 פועלים דידן שאין עושין מלאכה עד הלילה כיון ששקעה עליהם חמה עובר משום ביומו תתן שכרו.5 שכר שעות אם כלו ביום תשלומיו כל היום, כלו בלילה תשלומו כל הלילה.6 שכר שבת שכר חדש שכר שנה שכר שבוע (שמיטה) יצא ביום גובה כל אותו היום, בלילה גובה כל אותו הלילה.7 השוכר בערב שבת ונדחה לפרוע עד לאחר השבת בשביל השבת אינו עובר עוד מדאורייתא שהרי נדחה ביומו משום שבת, ומיהו חייב מדבריהם משום אל תאמר לך ושוב למחר.8 וקבלנות כשכירות לענין זה וחייב לשלמו ביומו, ומיהו כל זמן שהחפץ ביד האומן אינו עובר.,נתנו לו אפילו בחצי היום כיון ששקעה עליו החמה עבר.9 [גר תושב]גר תושב שקבל עליו ז' מצות בני נח יש בו משום ביומו תתן שכרו,10 והטעם דתניא11 מאחיך פרט לאחרים כלומר גוים, גר זה גר צדק, בשערך זה אוכל נבילות. ועיין לעיל מצוה (ר"ל) קצת דינים השייכים לכאן ותלמדם משם. {במקום הפסד}מי שאינו יכול לפרוע בו ביום כי אם שיאבד ממון הרבה משלו אינו חייב לשלם ביומו. (חנוך) ולכאורה לפי מה דקיי"ל צריך לפזר כל ממונו שלא לעבור על לאו, וא"כ הכא אמאי בשביל שלא יאבד מעות שלו יכול לעבור, וי"ל לפי מש"כ החו"י סוף סי' קל"ט דבלאו שאין בו מעשה אינו מחויב לבזבז כל ממונו, וכ"כ הפמ"ג או"ח סי' תרנ"ו, וא"כ אתי שפיר דאינו צריך, שוב נזכרתי דקושיא זו הוקשה במוצל מאש סי' מ"ה, ועיין שו"ת בית שערים יו"ד סי' י"ז שתי' כן ועוד תי' דלא אמרינן דצריך לפזר כל מעותיו בשביל ל"ת בשביל חוסר ממון חבירו, ורק באיסורים ע"ש, ודבריו הקדושים נכונים. ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.