משרשי המצוה מה שביארנו במצות הקודמות. והתורה אמרה ושכב בשמלתו וברכך, ברכה זו למה אמר רבי יצחק מניין לבעל חוב שקונה משכון שנאמר ולך תהיה צדקה, אם אינו קונה משכון צדקה מנין, כלומר שהרי לא נתן לו כלום ואם כן למה חשבו הכתוב לצדקה שנתן לו, אלא מכאן שבעל חוב קונה משכון. וכיון שמיד שקבל המשכון קנאו והרי הוא שלו אלא שהתורה צותה לו להשיבו לו בתורת צדקה כדרך שנותן לעני שהרי אין לו במה לשכב, ולכן יש לו צדקה. ואמרה תורה וברכךף מלמד שמצווה לברכך, ואם לא ברכך יכול לא תהיה מבורך, ת"ל ולך תהיה צדקה מכל מקום. ועד"ה כי נפשו של אדם ממושכנת ביד ה' עיפה ויגעה, שנאמר בידך אפקיד רוחי, ומחזירה בבוקר חדשה, וז"ש חדשים לבקרים רבה אמונתיך, נאמן להשיבה. וכלי יום ביום וכלי לילה בלילה, ומטעם זה אין לישן ביום כי אם להעוסקין בתורה בלילה ומהפכין לילה ליום.

מראה מקומות עיין מצוה הקודמת.

תקפז) {גדרי המצוה}מצות עשה על המלוה להשיב המשכון שמשכן את הלוה אחר הלואתו כשאין לו מטלטלין אחרים להשתמש בהם, ומשיב לו את הכר בלילה ואת המחרישה ביום, וכן מחזיר לו כלי אומנות ביום וכל כיוצא בזה, היה לו שנים נוטל אחד ומחזיר אחד, ומחזירו עד עולם, היה הכלי מדברים שאינו צריך להם ואין מניחים אותה ללוה הרי זה מניחו אצלו עד ל' יום, ומל' יום ואילך מוכרו בב"ד, מת הלוה אינו מחזיר עוד וגובה ממנו חוב ואם מת הלוה אחר שהשיב המשכון לבניו שומטו מהם ואינו מחזיר. 1 {פרטי דינים}ואפילו עשיר הרבה בקרקעות ושאר דברים אבל אין לו מטלטלין אלו מצוה להחזיר.2 היה לו מטלטלין הרבה כשמשכן והעני ועכשיו אין לו מאותן כלום וצריך להם חייב להחזיר, היה עני כשמשכנו והעשיר ויש לו עכשיו אינו חייב להחזיר, כללו של דבר הכל הולך אחר הנצרך.3 גיזבר של הקדש או של עניים הממשכן לצדקה או להקדש אין צריך להחזיר.4 כשמחזיר המשכון צריך להחזירו בעדים ולהתרות בו אל תחזירהו לי אלא בפני עדים, שאם לא כן היה נאמן לומר החזרתי או פרעתי במיגו דהחזרתי.5 {סדר גביית החוב ממטלטלין}הגיע זמן פרעון ובא לגבות חובו אומרים ללוה הבא כל המטלטלים שיש לך ולא תניח אפילו מחט אחת ואפילו כלי אוכל נפש, ונותנין ללוה מהכל מזון שלשים יום וכסות הראויה לו לי"ב חדש ומטה לישב עליה ומטה וצרכי המטה הראוים לו לישן עליהם, היה עני מטה ומפץ לישן עליו, ואין נותנין כלים כאלו לאשתו ובניו אע"פ שהם קטנים, וחייב הבעל לזונם, מכל מקום אין על הבעל חוב חיוב לפרנסם, ונותנין לו סנדליו ותפליו, היה אומן נותנין לו שני כלי אומנתו מכל מין ומין, וימכרו שאר המטלטלים כולם בבית דין וינתנו לבעל חוב, ואפילו אם הוא ת"ח אין מניחין לו ספריו ואפילו ס"ת שהם כשאר נכסיו שבעל חוב גובה מהם חובו, וה"ה למקומות בית הכנסת.6 ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.