משרשי המצוה אמרה תורה כי איש עני הוא לא תשכב בעבוטו, אלא השיב תשיב לו את העבוט כבא השמש ושכב בשמלתו, ואם לא תשיבנו לו במה ישכב ואם תשיבנו לו יברכך ה' אלקיך, שכבר קנה המלוה המשכון, ולהכי מתברך. ורצה הקב"ה לזכות את ישראל על ידי מצוה זו כאמרם יותר ממה שהבעה"ב עושה עם העני העני עושה עמו. ונקרא עני לזה כשאין לו עבוט אחר כיוצא בו, הא אלו היו לו שני כלים מאותו מין נוטל אחד ומחזיר אחד, בין שהוא עני או עשיר בנכסים רבים. ואפילו עמד אצלו שנים רבות חייב הוא להחזיר לעולם, מחזיר ונוטל ומחזיר עד שיחליטיהו לו ב"ד. ואינו חייב להחזיר אלא כסות יום או כסות לילה או כלים שעושה בו אוכל נפש, ושאר כלים אינו צריך להחזיר אע"פ שצריך להם.

ב"מ קי"ג, ר"מ פ"ג ממלוה, סה"מ ל"ת ר"מ מ"ע קצ"ט, סמ"ג לאוין קפ"ז עשין צ"ד, סמ"ק רס"ז, ח"מ סי' צ"ז.

תקפו) {גדרי הלאו}הממשכן את חבירו שלא בשעת הלואה, הן ע"פ ב"ד בהיתר המבואר (מצ' תקפ"ה) והן בזרוע, או שנתן לו הלוה מדעתו, כל שקבל המשכון שלא בשעת הלואה מצות עשה להחזיר המשכון ללוה אם עני הוא וצריך לו להשתמש בו, ואפילו עשיר בקרקעות ואין לו מטלטלין כאלו שמשכן וצריך להם מצוה להשיב לו, וכשיעבור זמן הצריך להם יחזירם למלוה, משכן לו כסות יום מחזיקו כל הלילה, וכן בכסות לילה, וכן המחרישה וכיוצא בו, לא החזיר לו עבר בלאו זה ועשה, א"כ מה מועיל לו המשכון כדי שלא ישמט החוב בשביעית ולא יעשה מטלטלים אצל בניו, דמטלטלי דיתמי לא משעבדי למלוה, אלא יפרע מהמשכון אחר שמת הלוה, וכל זה כשמשכנו שלא בשעת הלואה, משכנו בשעת הלואה אינו חייב להחזיר לו.1 {יורשים וערבים}מת הלוה והניח יורשים אינו חייב להחזיר להם המשכון דאמרינן לו ולא ליורש, מת המלוה הבנים חייבים להחזיר. 2 הממשכן לערב, והממשכן בשכר וכל אלו שממשכנין בעל כרחו של לוה ונכנסין לביתו, עי' לעיל (מצוה תקפ"ה), יש אומרים דאינם עוברים, ויש חולקים.3 ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות, והעובר וממשכן את העני דבר שהוא צריך לו ולא החזירו לו בזמנו עובר בלאו זה, ואינו לוקה, ועובר עוד משום לא תבא אל ביתו, ומשום השב תשיבנו לו את העבוט, ומשום לא תשכב בעבוטו.4