משרשי המצוה כי התורה חסה על בשתו של לוה, וכשאחרים מחפשין בכלי ביתו הוא מתבייש בו. ועוד שלא יבא לידי מריבה ורציחה. ואף ע"פ שעבד לוה לאיש מלוה, לא יהיה בני אדם כהפקר, וירבה החמס שהגדול יהיה בולע הקטן וימשכן אותו בזרוע מבלי פחד, והקטן לא יוכל לקחת דינו מהגדול מפחדו מאליו למעלתו, ועל כן השוה הכתוב ביניהם שיעשו הכל ע"פ בית דין ובזה יהיה מתוקן ישוב העולם. גם כי יראה דבר יקר אצל העני וילך וילונו ממון בשעת דחקו כדי שיקח ממנו הדבר. ומזה הטעם מותר לבא לבית הערב, הוא שאמר שלמה ע"ה (משלי כ"ז) לקח בגדו כי ערב זר והיה ראוי יותר למשכן הלוה שאכל ובזבז הכסף והערב לא באו לידו המעות. ורבינו בחיי כתב הטעם שהלוה לוה מתוך דוחק והערב נכנס מתוך השפע, לכך התורה התירה למשכן הערב ולא הלוה. עוד יש טעם שלא יבא אל בית הלוה כי אולי יקח ממנו הדבר היותר צריך אליו, וכשיעמוד בחוץ יוציא לו הישר בעיניו ויתנהו לו.

ב"מ קי"ג, ר"מ פ"ג ממלוה, סה"מ ל"ת רל"ט, סמ"ג לאוין קפ"ו, סמ"ק סי' רס"ו, ח"מ סי' צ"ז.

תקפה) {גדרי האיסור}מלוה שבא למשכן ללוה שלא בשעת הלואה לא ימשכננו הוא בעצמו ואם משכנו בעצמו עובר בלאו, אלא בית דין שולחים שלוחם, אסור למלוה או שליח ב"ד ליכנס לביתו של לוה למשכנו, ואפילו אם בקש המלוה ליכנס לבית הלוה ולכתוב כל מה שבביתו אין בית דין נזקקין לו ליכנס כלל, אלא אם ימצא לו דבר בחוץ יקחנו, ויש לשליח ב"ד ליקח המשכון מיד הלוה בזרוע ונותנו למלוה.1 {אופנים שמותר לכפותו}במה דברים אמורים שאסור למשכנו וליכנס לביתו אפילו שליח בית דין ללוה, אבל מותר למשכן לערב וליכנס לבית הערב ליטול משכון בזרוע, ויש אומרים דבכלי אוכל אין חלוק ביו ערב ללוה, וכן ערב קבלן הרי הוא כלוה, מי שיש לו שכר אצל חבירו בין שכר עצמו או בהמתו או כליו או שכר ביתו, מותר למשכנו, ואם זקפן עליו במלוה אסור.2 יש מי שאומר דכל זה כשבא למשכנו להיות בטוח במעותיו, אבל כשהגיע זמן הפרעון ובא לגבות חובו וזה אינו רוצה לפרעו והוא בחזקה שיש לו מטלטלין ומבריח, שליח ב"ד נכנס לביתו למשכנו ויפרע לזה חובו, שפריעת בעל חוב מצוה ומכין אותו עד שתצא נפשו כדי לקיימה, ואין כופין אותו להשכיר עצמו ולא לעשות שום מלאכה כדי לפרוע, ואפילו כתב לו בשטר שיתפוש הלוה גופו אינו כלום.3 נשבע להיות חבוש עד שישלם, י"א דצריך לקיים שבועתו.4 {פריעת בע"ח מצוה}ועיין גליוני הש"ס כתובות פ"ו דפשיטא ליה דפריעת בע"ח לא הוה אלא מצוה דרבנן, ופלא שלא הרגיש השר בדברי רש"י שם פ"ו5 ושאר פוסקים דהוה דאורייתא, ועיין כתובות (סי' רכ"ב) מה שהארכתי בזה ופת"ש סי' צ"ז סק"ד. ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר עליו אין לוקין אותו מפני שנתן להשבון.