משרשי המצוה דבר מושכל הוא שאין ראוי לאדם להעלים ולהסתיר משפטי ה', והקוצץ סימני צרעת רוצה להסתיר בשתו וענשו, והתורה אמרה יפרסם צערו לרבים כדי שיבקשו עליו רחמים, שכן אילן שמשיר פירותיו סוקרין אותו בסיקרא וטוענין באבנים שיראו רבים ויבקשו עליו רחמים. וכאשר יקוץ בעונש יגדיל עליו העונש, אלא יקבל היסורים ויסבול הצער והכלימה לכפרה, ויתפלל ליוצר כל ית"ש לרפאותו מחץ מכתו. עוד יש בזה טעם שלא יחשוב האדם שיהא ענין הכהן כדין הרופאים, שאם היות שיהיה תועלת לבני אדם בשמירת עצמם, לא יתחייבו בני אדם לשמוע עליהם ולעשות ככל אשר יורו אותם אם לא ירצו, ויהיה הכל תלוי ברצון המציר, ואם רוצה להפר עצתם הרשות בידו, ולא יהא מחוייב בעשייתו כחיוב שאר המצות. ולפיכך באת אהזהרה השמר בנגע הצרעת שהוא מחויב לבא אל הכהן ולגלותו אליו באמת ובתמים עד שירפאהו ה'.

מכות י"ג שבת קל"ב, נגעים פ"ז, ר"מ פ"י מצרעת, סה"מ ל"ת ש"ח, סמ"ג לאוין שס"ג.

תקפד) {גדרי הלאו}התולש סימני טומאה (מד' מראות נגעים או מבגדו או מביתו הראוי לסגור) כגון תולש שער לבן, בין שתלש כולו או מקצתו, או הכוה את המחיה כולה או מקצתה, וכן הקוצץ הנגע כולו מבשרו או מבגדו או מביתו, בין קודם שבא הכהן לטמאו, בין בתוך ימי הסגירו, או בימי חלוטו, ואפילו לאחר הפיטור, הרי זה עובר בלא תעשה ואינו לוקה עליו עד שיועיל מעשיו, כיצד הרי שהיתה בהרת ובה שלש שערות לבנות ותלש אחת, כוה מקצת המכוה ונשאר ממנה כעדשה, וכל כיוצא בזה שמיעט הצרעת אבל נשאר עליו עדיין שיעור טומאה, אינו לוקה מדאורייתא דהרי לא הועילו מעשיו לטהרו ומכין אותו מרדות.1 {אי הועיל}התולש את הנגע כל זמן שלא היה סימן טומאה דלא אהני מעשיו נמי אינו לוקה.2 התולש סימני טומאה עד שלא בא אצל כהן טהור, וכן אם תלש בימי הסגר, ועובר בלאו, ואם תלשן לאחר שהוחלט הרי זה מוחלט כשהיה ואין לו טהרה עד שתפרח הצרעת בכולו, או עד שתתמעט בהרתו מכגריס.3 מי נקצצה בהרתו שלא בכונה הרי הוא טהור, קצצה בכוונה אין לו טהרה עולמית.4 התולש שערה אחת ונשרה השניה טהור, היו שלש תלש שנים ונשרה אחת הרי זה בטומאתו.5 {שאר פרטים}וכן המגלח הנתק לוקה, ומותר למצורע לישא במוט על כתפו שיש בה צרעת ולקשור הסיב על רגלו, ואם הלכו סימני טומאה ילכו, והוא שלא נתכוון לכך.6 הקוצץ בהרתו של חבירו חייב, היו שניהם מזידים והנקצץ סייע לוקין שניהם, אחד שוגג ואחד מזיד המזיד חייב והשוגג פטור, אחד מתכוין ואחד אינו מתכוין, המתכוין חייב ושאינו מתכוין פטור.7 ערל שהיה בהרתו על ערלתו מותר לו למול דאתי עשה ודחי לא תעשה דצרעת,8 ומיהו לא יתכוין לקוץ הבהרת.9 ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות שמי שנצטרע ומכיר בסימני צרעת ועובר ותלשם חייב מלקות אפילו בזמן הזה.