משרשי המצוה מה שמפורש בקרא כי נפש הוא חובל. והוא לתועלת הישוב, ולפי שכלי המזון הם הכנה לבריאות הגוף ולחיות נפשו ונפש אשתו ובניו אשר אליו תלויים להחיותם, ואם חבלם לא יחשוב שחבל הרחים והרכב שהם דמים, אלא חבל גם הגוף למזון כדי לקיים הנפש, לכן לא יחבול. ובא הקבלה האמתית שלא בלבד ריחים ורכב, אבל גם כל דבר שמשמש להכין מזון אנחנו מוזהרים מללקחו למשכון, אלא שדבר הכתוב בהווה. ובתרגום ירושלמי לא תהוון איסורי חתנין וכלין ארום כל דעבד אילין כפר בחיי עלמא דאתי, ע"כ. ופי' רבינו מנחם הבבלי שלא לעכב זמן הנישואין כי הנפש מושכנת ביניהון, אלא ינשאו מיד. ובפי' יונתן שלא יהא קושר חתנים וכלות בכשוף שימנעהו מבא עליה, וכתב בחרדים מצוה מ"ב מעשה באדם אחד שעשה כן ומת בתוך שנתו, ואמר שאין לו חלק לעוה"ב.

ב"מ קט"ו, ר"מ פ"ג ממלוה, סה"מ ל"ת רמ"ב, סמ"ג קפ"ט ק"צ ומנאה לשני לאוין, סמ"ק סי' רס"ט ר"ע, ח"מ סי' צ"ז.

תקפג) {גדרי האיסור}אסור למשכן ללוה כלים שעושה בהם אוכל נפש, והממשכן כלים אלו עובר בלאו ומחזיר אותן לב"ד, ואינו לוקה, ואם נאבדו או נשרפו עד שלא החזרו חייב מלקות,1 (ועיין לקמן מצ' תקצ"א). {איזה כלים בכלל האיסור}משכן כלים רבים, כל אחד מהם עושים בו אוכל נפש כגון כלי הטחינה וכלי הלחם וכלי הלישה, חייב על כל כלי וכלי, חבל שני כלים שעושים בהם מלאכה א', כגון רחיים ורכב, או זוג של מספריים שגוזזין בהם הירק, וצמד של פרות חייב על זה בעצמו ועל זה בעצמו, וכל כיוצא בזה.2 אוכל נפש עצמו מותר למשכן ובלבד שישאיר לו הסידור שמסדרין לו.3 ולא נאסרו אלא כלים שעושים בהם אוכל נפש ממש, הרחיים והערבות והיורות שמבשלין בהם, והסכין של שחיטה, אבל כלי אומנות כגון זוג של מספרים שמסירים בהם השער של ראש ושל זקן, ופרות החורשות מותר למשכן.4 ורחיים ורכב שאמרו היינו רחיים של יד, אבל רחיים של מים או קיטור הם כקרקע ולא שייך בהו משכון.5 {בשעת הלואה או מדעתו}ולא אסרה תורה אלא הבא למשכן שלא בשעת הלואה, אבל בשעת הלואה מותר למשכן כל כלים שבעולם דלא גרע ממכר שאין מונעין לו לאדם למכור כל מה שיש לו אם רוצה או ליתן הכל במתנה.6 מסר לו מדעתו או לשליח ב"ד כלים שעושים בהם אוכל נפש מותר לקחתם.7 {שאר פרטים}היה לו חמשה כלי אוכל נפש ואינו עושה מלאכה אלא באחד מותר למשכן השאר, וכן לעולם בכל מה שאינו עושה מלאכה מותר למשכון, ואם עושה מלאכה בכולם אסורים. 8 מי שהיה לו רחיים לחוד או רכב לחוד וכיוצא בזה אינו עובר בלאו זה, שהרי הלוה אינו עושה בו מלאכת אוכל נפש, והוה כמשכנו שברי כלי, ואפילו קנה אחר כך החלק השני אינו עובר אראשון שהרי כשמשכנו לא היה כלי אוכל נפש ואינו מצטרף, ואם החזירו לו מכאן ואילך עובר.9 ונחלקו הפוסקים אי בערב מותר למשכון כלי אוכל נפש, אף שמותר למשכנו אבל שמא דוקא שאר כלים ולא כלי אוכל נפש.10 ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.