משרשי המצוה מבואר בקרא כדי שישמח את אשתו אשר לקח, כי רצה הבורא ב"ה לברוא העולם וליישבו בבריות טובות הנולדות בהכשר וצניעות, והיפך הזנות שהיא תועבה לפניו. ומאחר שדרכיה דרכי נועם צוה וגזר עלינו לישב עם האשה המיוחדת לנו להקים זרע שנה שלימה מעת שנשאה כדי להרגיל הטבע עמה ולהדביק הרצון אצלה, כי כל טבע ברוב יבקש ויאהב מה שרגיל בו, ומתוך שירגיל באשתו שנה שלמה באהבתו אותה ירחיק האדם דרכו מאשה זרה ויפנה אל האשה הראוי' לו שהזמינו לו מן השמים ויסור מחשבותיו אליה, ויוכשרו התולדות שתלד לו, ויהיה העולם מעלה חן לפני בוראו. וזה שאמרו ז"ל אחד הנושא בתולה או את האלמנה או היבמה או הגרושה חייב בזה, שכולן ראוין לכך לפי הטעם הנזכר, אבל לא המחזיר גרושתו. ועד"ה לפי שהחתן צריך שימור לבל יקטרגו עליו המזיקים.

סוטה מ"ג מ"ד, ר"מ פ"ו-ז' ממלכים, סה"מ מ"ע רי"ד ל"ת שי"א, סמ"ג לאוין ר"ל עשין קכ"א, יראים ק"צ.

תקפא) {גדרי המצוה}הנושא אשה חדשה בין בתולה ובין אלמנה וגרושה, ובין המיבם את יבמתו, והבונה בית חדש וחנכו, והנושא את ארוסתו, ומי שחלל כרמו, לא יצא בצבא כלל ולא יעבוד עליו שום עול מצבא, לא לספק מים, ולא לתקן את הדרכים, ולא שומר בחומה, ולא נותן לפסי העיר, ולא יעבור עליו דבר בעולם לא לצרכי העיר, ולא לצרכי הגדוד,. עבר ויצא הרי זה עובר בשני לאוין, משום לא יצא, ומשום ולא יעבור, וכן מי שהכריחו לעבור באלו עבר בשני לאוין.1 המחזיר גרושתו אינו חוזר מעורכי המלחמה.2 {מגרש ומחזיר אשתו תוך י"ב חודש}ויש להסתפק במגרש את אשתו בתוך שנתו והחזירה בתוך שנתו, אם ממתין על כל פנים עד תום שנתו מנשואין הראשונים ואינו יוצא, או כיון שגירשה נתחייב בכל, ועכשיו שהחזירה הרי הוא מחזיר גרושתו שפטור. ועי' ב"מ צ"ח ע"ב שכרה בבעלים ושאלה וחזר ושכרה מי אמרינן אתיא לה שכירות לדוכתיה או דילמא אפסיקא לה שאלה ביני וביני תיקו, ע"כ ואם כן אפשר דבהא תליא, וצריך עיון. {מחנך בית}בנה בית והשכיר לאחרים והקדים לו שכרו הרי הוא כמי שחנכו, נתן לו שכרו לאחר שנים עשר חדש הרי כמי שלא חנכו עד עתה.3 בנה בית ונתן בו חפציו ונעל עליהם, אם היה צריך לבטל על שמירתן הרי זה כמי שחנכו והתחיל לישב בו, ואם אינן צריכין לישב ולשומרן הרי זה כמי שלא חנכו.4 הבונה או נוטע כרם בחוצה לארץ אינו חוזר עליהן.5 {אשה האסורה לו ושאר פרטים}ותניא בספרי כי יקח איש וכו' לקח פרט לאלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין, ע"כ.6 ונראה דאף דאינו חוזר משום אשה חדשה מ"מ חוזר משום עבירה שבידו. ואפשר לדעת הרמב"ם דקדושין לחוד אינו עובר, וצ"ע. וכל אלו במלחמת הרשות אבל במלחמת מצוה בכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה.7 ונוהגת מצוה זו בזמן הבית לענין מלחמה, ולענין שראוי לאדם לשמח את אשתו שנה ראשונה עיין מצוה תקפ"ב מה שכתבתי בס"ד.