משרשי המצוה מה שביאר הקרא אחרי אשר הוטמאה, כי כל אשר ידעה איש אחר על ידי נישואין תחשב לו טמאה (ודברי רז"ל ידועין). והטעם כדי להרחיק כל מיני זימה ומיני נבלות ושלא יחליפו נשותיהן זה לזה, יכתוב לה גט בערב ובבקר היא שבה אליו ומחזירה לו בגט. ומזה הטעם ולא תחטיא את הארץ להזהיר הב"ד על כך, והיה המעשה הזה כמעשה ארץ מצרים שהיו מחליפים נשותיהם זה לזה. וכבר ידעת שהיו בקדמונים שחשבו בעניני הנשים שהטוב והנאות שתהיינה הנשים כולם משותפות לכל האנשים, ולא תהיה אשה מיועדת לאיש אחד, ולהוציא גם מזה, וגם בזה יסרו המריבות והקטטות מבין האנשים, והתורה אלקית הרחיקה מאד הדעת המפסדת והמגונה הזאת, וכמו שזכר הרב המורה (פ' מ"ט חלק ג'). והרלב"ג כתב טעם שלא יהיה סבה לעשוק וגזל, שזה יגרש אשתו שתנשא לאחר ותעשה פעולות רעות שיגרשנה, תקח כל אשר לו ותחזור לבעלה הא', וזה גזל וחמס מלבד הדופי הגדול שיזכה האדם את אשתו לתכלית קנין הממון.

יבמות י"א, ר"מ פי"א מגירושין, סה"מ ל"ת שנ"ו, סמ"ג לאוין פ"ב, סמ"ק קפ"ט, אה"ע סי' ו' י' קט"ו קע"ח.

תקפ) {גדרי האיסור}אדם מישראל שגירש את אשתו בין מן האירוסין, ובין מן הנשואין, והלכה ונשאת לאחר או נתארסה לאחר ונתגרשה או נתארמלה ממנו, אשה זו אסורה על הראשון להשיאה לעולם, ואם עבר ונשאה עובר בלאו זה ולוקין שניהם ככל חייבי לאוין.1 ואפילו לא נתגרשה אלא מחמת קול בעלמא ונשאת לאחר אסורה לראשון לעולם.2 {המותרות לחזור}גרושה שזינתה מותרת לחזור לבעלה הראשון.3 זינתה עם אחד ונשאת לשני ונתגרשה ממנו, מותרת לחזור לראשון ואפילו היתה מיוחדת לו מתחלה.4 חרש שגירש ברמיזה והלכה ונתקדשה לחרש אחר, ואין צריך לומר לפקח, אסורה לחזור לבעלה החרש, אבל אשתו של פקח שנתגרשה והלכה ונשאת לחרש ונתגרשה מותרת לחזור לבעלה הפקח.5 וכתבו האחרונים6 דבכל מקום שהנישואין הראשונים היו דאורייתא והשניים דרבנן וגירש השני אין אוסר על הראשון, היו שניהם דרבנן אוסר הב' על הראשון. מי שקדש אשה דרבנן ובא שני וקדשה דאורייתא והראשון לא גירש כלל אם גירש השני שקדושיו דאורייתא מותרת לראשון, נשאת לעכו"ם בדיניהם הרי הוא כזנות בעלמא ולא נאסרה, (עי' שו"ת ח"ב סי' כ"ח). {שאר פרטים}אשה שהלך בעלה למדינות הים ושמעה שמת ונשאת בעד אחד ואחר כך בא בעלה דאמרינן תצא מזה ומזה, או שנשאת על פי ב' עדים ונמצאו שקרנים, בכל אלו לא תחזור.7 נשאת לקטן מותרת לחזור לראשון.8 גירש קטנה שהשיאה אמה ואחיה וחזר ונישאה ומיאנה בו, ונשאת לאחר מותרת לחזור לו, שהמיאון אחר הגט עוקר הגט.9 ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן, ואם קידש ובעל לוקה, אבל בעל ולא קידש או קידש ולא בעל אינו לוקה.10 ועיקר הלאו לאנשים נאמר, והנשים בכלל האיסור. ועיין שו"מ מהד"ק ח"ב סי' ע"ט. וגרושתו קודם שנתקדשה לאחר ראוי להחזירה אם אינה מרשעת, ובשלחן העזר סי' א' סל"ב אות א' הביא דבפי העולם שגור דמצוה להחזיר גרושתו, ע"ש. תקפ