משרשי המצוה כי הנוטל כל שהוא מבעל הבית שלא ברשות הרי זה גזל מן התורה, ולא התירה התורה אלא כנגד נפש המתאוה, כיון שהוא מתעסק וטורח בפירותיו של חבירו אם לא יהיה לו אפשר לו לאכול בהיתר יאכל באיסור, והתירה התורה כנפשך שבעך כענין צדיק אוכל לשובע נפשו. אבל המשים בכליו מאינו שלו מראה בעצמו חסרון אמונה ובטחון בה', ורוצה לבטוח עצמו בשל חבירו. ולכן אפילו כדי שבעו לא היה ראוי לו, שלעולם לא ישבע, ועל דרך אוהב כסף לא ישבע כסף ומי שיש לו מנה רוצה מאתים. ואם תשאל למה היה צריך ללאו זה, והלא בכלל גזל הוא, התשובה לפי שידמה הפועל שלא יהא לו חטא בלקחו מגידולי קרקע בעת הקציר והבציר שאין דרך בני אדם להקפיד כל כך כמו שהם מקפידים במה שיש להם בבית, ולכן הקפידה התורה כדי שביעה ולא יותר, אחר שעשה מלאכתו מזונותיו על בעל הבית, ואל כליך לא תתן.

מראה מקומות עיין מצוה הקודמת.

תקעז) {כמה מותר לו לאכול}פועל שעשה מלאכה שמותר לו לאכול אוכל כדי שבעו, ויכול הפועל לאכול אפילו יותר על שכרו, כגון ששכרו אינו אלא דינר והוא אוכל שווה סלע עד כדי שבעו, ומיהו מלמדין אותו שלא יהא רעבתן לטובתו שלא יסגור הפתח לפניו וימנעו מלשכרו.1 {לאחר העבודה}ואסור לפועל לקחת ממה שיעבוד בו לביתו, ואפילו לאכול אחר העבודה, ולא אכל בתוך העבודה אסור.2 ודרשו רז"ל3 ואל כליך לא תתן בשעה שאתה נותן בכליו של בעל הבית אתה אוכל, אי אתה נותן בכליו של בעל הבית אי אתה אוכל. ולא יקח הפועל יתר על אכילתו ולא יאכל אכילה גסה.4 {פרטי דינים}רשאי הפועל לטבל פתו בציר כדי שיאכל ענבים הרבה.5 פועל שאמר לבעל הבית תן לאשתי ובני מה שהיה לי לאכול, או שאמר הריני נוטל מעט מזה שנטלתי לאכול לאשתי ובני אין שומעין לו, ואפילו נזיר שהיה עושה בענבים ואמר תנו לאשתי אין שומעין לו. 6 היה משמר ה' ערמות של חמשה בני אדם לא ימלא כריסו מאחד, אלא אוכל מכולם לפי חשבון.7 העושה בתאנים לא יאכל בענבים, ומונע עצמו מלאכול בענבים עד שיבא לתאנים ויאכל אם ירצה, וכן מהרעים להיפות.8 העושה בגת עד שלא הלכו שתי וערב אוכל ענבים ואינו שותה תירוש, מפני שאין מלאכתן ניכרת ביין, משהלכו שתי וערב אוכל בענבים ושותה בתירוש.9 שכרו לעשות בנטע רבעי אינו אוכל, לא הודיעו שהוא נטע רבעי פודה ומאכילו.10 {כללים}פועל העובר ונוטל מפירות בעל הבית שלא בשעת עבודה לאכילה עובר בלאו, ואינו לוקה דניתן להשבון.11 ובמנ"ח נסתפק כאן אי עובר גם משום לאו דגזל שהרי גזל מה שאינו שלו, ועיין מהר"ם שי"ק מה שכתב בזה. וצ"ע שלא זכרו השרים מדברי הסמ"ק מצוה רע"ג וז"ל ואין לוקין על לאו זה שהרי אם עשה כך חייב לשלם דגזלן הוא ע"כ ומפורש כתב דהוה גזלן.