משרשי המצוה באיסור רבית כבר כתבנו במצות (ס"ז, ס"ח, שמ"ג). ואמרו ז"ל שרבו בו אזהרות הרבה לפי שהם מעידים על עצמן שכפרו באלקי ישראל ח"ו וביציאת מצרים ובתחיית המתים, ולפי שיכול אדם להזיק בנכסיו וליתנם לכל מי שירצה הזהירה התורה אפילו הלוה רוצה ליתן לו ברצון הטוב עובר בלאו זה אלא יבטח בהשם ית"ש הטוב שיזמין לו פרנסתו בהיתר. ואמר נשך כסף נשך אוכל, שאפילו לאכול אסור להרויח כל שכן כסף, והוציאו הכתוב בלשון נשך שכמו שהנחש נושך והארס מתפשט ומגיע ללב, כך הוא אש אוכלה שנושך לו בשיניו ואוכל את בשרו ורובה לו בקשת להעבירו על לבו. עוד טעם שאסרה התורה הרבית אפילו ברצון שניהם, מצד האחוה שצותה התורה ואהבת לרעך כמוך, וכאשר ילונו בלי רבית תחשב לו צדקה ויזכה לברכת ה' כאשר יעדה התורה למען יברכך ה' אלקיך בכל משלח ידיך.

ב"מ ע"ה, ר"מ פ"ד ממלוה, סה"מ ל"ת רצ"ו, סמ"ג לאוין קצ"ב, סמ"ק סי' ר"ס, יו"ד סי' ק"ס.

תקעב) {העוברים בהלואה ברבית}המלוה בריבית המלוה עובר בששה לאוין והלוה עובר בג' לאוין ועשה, והערב והעדים כל אחד בלאו, 1 ואם לא היה רוצה להלות לו בלי העדים עוברים גם בלפני עור,2 עיין לעיל מצוה (ס"ח ומצוה שמ"ג). ואין נפקא מינה באיסור רבית בין מלוה לעני או לעשיר מופלג וכן בלוה.3 {במוחל הלוה}ומאד מאד צריך ליזהר באיסור רבית שהרי אם אדם רוצה להפקיר כל מעותיו וליתנו במתנה כל הונו הרשות בידו, ובריבית הזהיר גם אפילו הלוה ברצונו הטוב נותן,4 ואסור אפילו בפחות משוה פרוטה,5 ואין מתנה מועלת בה להתירה, ואפילו רבית של דבריהם, 6 שכל רבית בעולם מחילה ומתנה הוא שהסוחרים ועובדי האדמה שצריכים תדיר ללוות נותנים הרבית במתנה גמורה בלב שלם כדי שימצאו תמיד ללוות, אבל התורה לא מחלה ואסרה מתנה ומחילה זו.7 ואפילו נתן ריבית במתנה על מנת להחזיר אסור.8 ומיהו אם עבר ונטל מועלת מחילה אפילו ברבית של תורה שלא צריך להחזיר אף שעבר באיסור.9 {רבית ע"י מלאכה ושאר הנאות}האומר לחבירו עשה עמי מלאכה קלה ואני אעשה עמך בכבדה, עשה עמי ביום קצר, ואני אעשה עמך ביום ארוך אסור, הלויני מנה על חודש ואני אלוך יותר מחודש או יותר ממנה על חודש אסור, וי"א אפילו אמר סתם הלויני על חודש ואני אלוך על חודש כיון שמתנה שרק בשביל זה מלוהו שילוהו גם כן מקבל שכר הוא ואסור.10 אסור ללוה ליהנות למלוה בכל דבר שלא היה מהנהו אם לא היה מלוה לו המעות, אבל מה שרגיל בו מקודם מותר ובלבד שלא יתכוין בשביל ההלואה, ואפילו במה שזה נהנה וזה חסר אם היה רגיל בו מקודם מותר, ודבר של פרהסיא אסור בכל אופן כגון להשאיל לו בית לדור בו אפילו זה לא נהנה וזה לא חסר, וכן לכבדו בביהכ"נ במצוה כגון לקרותו לתורה או גלילה אם לא שידוע לכל שלא עשה בשביל שהלוהו.11 ואסור להנותו טובת הנאה שאינה ממון.12 מלמד או משרת או שכיר יום ושום אדם אסור ללוות מעות לבעל הבית כדי שישכירהו לעבודה, ואם שכרו בשביל כך הרי זה רבית גמור.13 כללו של דבר כל הנאה שעושה זה לזה בשביל המעות שהלוו זה לזה הרי זה אסור, ומאד יש ליזהר שלא לחפש אחר צד היתר כי הוא מושך לאדם, ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. ועוברים על לאו משעת כתיבה ואין לוקין עליו.