משרשי המצוה כי ברבות הזנות רבת המהומה, ובהיות האשה מזומנת לכל באיה ומופקרת לכל יתערב זרע איש עם רעהו לא ניתן להבחין, והיו פרותיה מעורבים זה עם זה, ואיש את אביו לא ידע, ואת אחיו לא יכיר. וקרובי האב ומשפחתו יהיו מכוסים ממנו, ומלאה הארץ זימה בנשאם לאנשים או אנשים ישאו נשים אשר לפעמים יהיו קרוביו בלי ידיעה, ויוליד ממזר והוא לא ידע ואשם. גם כי כשתהיה מופקרת סופה להבעל לאנשים שהיא בעצמה ערוה להם, שאין ספק כי המופקרת לרבים לא תקפיד אחר כן בין חתיכת שומן לחתיכת חלב, ותתחייב כרת בעצמה. ומטעם זה הזהיר הכתוב על תחלל את בתך להזנותה, והזהיר על אבי הבת שלא תבעל למי שהיא ערוה עליו ותעשה זונה. ודעת הרמב"ן ז"ל דעיקר הלאו בא שלא לבא על אשה שאסורה לבעל בענין שאין קדושין תופסין בה, עיין שם.

קדושין ס' יבמות ל"ז סנהדרין כ"ח ע"ו, ר"מ פ"א מאישות ופ"ב מנערה בתולה ופי"ח מא"ב, סה"מ ל"ת שנ"ה, סמ"ג לאוין פ' ופ"ה, או"ח סי' קנ"ג בהג"ה א"ע סי' כ"ו וקע"ז.

תקע) {גדר קדשה}הבא על אשה לשם זנות בלא קדושין לוקה מן התורה, וזו קדישה האמורה בתורה לדעת הרמב"ם ז"ל1, והרמב"ן ז"ל חולק ואמר דלאו זה דקדשה לא בא להזהיר שלא לבא על אשה בלא כתובה וקדושין, דאין בזה איסור תורה אבל איסור דרבנן הוא, והלאו בא שלא לבא על אשה שאין קדושין תופסין בה, והוא ערוה מן העריות.2 ולהרמב"ן ז"ל הבא על הערוה, לבד הלאו שבערוה, עובר עוד על הלאו דלא תהיה קדשה, והבא על אשה בלא קדושין להרמב"ן, אף שהיא מופקרת לזנות ולא הוה קדשה, מכל מקום עובר בעשה דכי יקח איש אשה לבד האיסור דרבנן,3 והוא כשהפניוה טהורה היא. אבל הבא על הפנויה שכבר ראויה לראות, והוא לערך מבת י"ב והכל לפי טבע האשה, הרי הוא והיא בכרת שהרי אורח בזמנו בא, ואין הנשים הפנויות טובלות לנדתן, ולאיסור נדה אין חלוק בין פנויה לא"א. ואף שהדבר פשוט מאד, כתבתי זה לפי שראיתי כמה אנשים טועים בזה.4 {שאר פרטים}והזהירה התורה על האב שלא לחלל את בתו להזנותה, שלא יאמר האב הואיל ולא חייבה התורה אונס ומפתה אלא שיתן ממון לאב, הריני שוכר את בתי הבתולה לזה בכל ממון שארצה, או אניח לו לבא עליה בחנם הזהירה עליו בלאו שלא אמרה תורה באונס ומפתה קנס אלא במקרה ולהעניש הרשע.5 ודעת הרמב"ן דנכלל בזה הלאו שלא תהא בת ישראל לעבד לאשה, וכן שפחה לבן ישראל לאשה, וכן פי' התרגום.6 {פלגש}והנה הטור אה"ע סי' כ"ו כתב אם בא עליה אדם בלא קדושין לשם זנות לוקה משום לא תהיה קדשה, והיא זונה האמורה בתורה, ותמהו עליו הפוסקים דלא קיי"ל כר"א דפנוי הבא על הפנויה הולד ממזר. ובספרי שו"ת (ח"ב סי' נ"ב) יישבתי דבריו דב' מיני זונות הן א) זונה לענין פסול כהונה, ב) בת הפנויה שהפקירה עצמה לכל, ובתורה הכזונה יעשו וגו' ותרגום הכנפקת ברא, והבא עליה במלקות, ועיין רשד"ם אה"ע סי' רל"ג. ונחלקו הראשונים ז"ל אי מותר אדם בפלגש בזמן הזה,7 עיין בספרי הנ"ל. ונוהג בכל מקום ובכל זמן ובכלל הלאו שעל הב"ד לבער הנשים כאלו. תקע