משרשי המצוה מה שביארנו מצוה (ס"ג-ס"ד), לפי שהוא חלוש הנפש יותר מהגר, ואדוניו רודף אחריו ואין לו מי שירחם עליו, על כן הזהירה התורה עליו כיון שבא וטבל לשם עבדות, ועכשיו בא לחסות תחת כנפי השכינה לפי ערכו, אין ראוי לצערו יותר ולדחותו מדחי אל דחי אלא לקרבו כיון שהוא עני ביותר, ויוצר כל ית"ש מביט אל עני ונכה רוח. ולכן הזהירנו שלא להונות אפילו בדברים העבד והגר, מאחר שבחרו בך ולישב בארצך. וגם ליתן לדעתינו ולהבין ולראות מה בין יושב בארץ להיושב בחו"ל, שהרי העבד של ישראל שחייב רבו להשתעבד בו ואסור לשחררו לעולם, ואם שחררו עובר בעשה, מכל מקום אם ברח מרבו בחו"ל לארץ ישראל יצא לחירות, בזכות בואו לארץ נעשה חפשי מאדוניו שהרי בא"י שם מושב אלקים. עוד יש בזה זכרון כי עבדים היינו במצרים ועשנו ה' בני חורין, והדבק בדרכיו.

מראה מקומות עיין מצוה תקס"ח.

תקסט) {גדרי האיסור}עבד שברח מאדוניו מחו"ל לארץ ישראל הרי הוא נעשה גר צדק, ואסור להונו בדברים, או בממונו, ולאו זה הוסיף לו הכתוב אזהרה אחרת על מי שמענה אותו מפני שהוא שפל רוח יותר מן הגר, נמצאת למד שהמאנה את הגר הזה עובר בשלשה לאוין, משום ולא תונו איש את עמיתו, ומשום וגר לא תונה, ומשום לא תוננו, ומשום לא תלחצנו.I והלח"מ תמה על הרמב"ם ז"ל דהיל"ל עובר בד' לאוין, הג' שבגר והד' דלא תוננו, ע"ש. {על איזה עבד חל לדעת שאר ראשונים}וכבר הבאנו מחלוקת התוס' והרא"ש על הרמב"ם דבארץ ישראל נמי אכתי עבד הוא עד שלא שחררו (עיין מצוה תקס"ח), ולפי דבריהם אינו עובר בלאו דאונאת הגר דאינו גר כלל קודם שנשתחרר, רק התורה הזהירה בלאו דלא תוננו על עבד זה. ולשיטתם אם אחר כך שחררו שוב אינו עבד ואין בו לאו זה דלא תוננו, דרק בעבד נאמרה וזה אינו אלא ככל גר צדק. {שאר פרטים}וראיתי מקשים האיך אמרינן ליה לאדון לכתוב לו גט שחרור ולעבור על לעולם בהם תעבודון, ולפענ"ד דבר זה שבוש הוא דכך צותה התורה לא תסגיר עבד אל אדוניו, וא"כ ממילא התורה חייבו להוציאו, ואפילו לא כתב לו שטר על דמיו מצוה לשחררו. שפחה שברחה או חציו עבד וחציו בן חורין בכלל הלאו הזה.II וכל העבדים האמורים כאן מיירי שמלו וטבלו לשם עבדות, וכך הם סתם עבדים שבתלמוד. ונוהג איסור זה שלא להונות עבד בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות ואין לוקין עליו. וכתב בנתיבות עולם על הסמ"ג ויש מזה אסמכתא לעשות הזכרה והספקה לאחינו אשר עזבו את מקומם וארצם, וסבלו יסורים וסכנות דרכים לגור בארץ ישראל, ולחסות תחת כנפי השכינה והם בעניותם עובדים את ה', ועיניהם כלות ומיחלות ומצפים לתשועת ה' ע"י אחיהם שבגולה, ושלא יצטרכו לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ, ויש מאנשי מעשה שקודם שישב לסעודה מפריש פרוטה לעניי ארץ הקדושה, וקורא אני עליהם זה השלחן אשר לפני ה', עכ"ל ודפח"ח.