משרשי המצוה בטעם למה מקרא זה דבוק למעלה מיניה, שאם יברח העבד מאדוניו אשר יצאת עליו ללחום וינצל אחר מחניך לא תסגירנו בממון אשר יתן, אלא יהא בן חורין ויעבוד את ה' במקום אשר יבחר באחד שעריך ולא נעבוד אנחנו בו, וכ"ש שאיננו הגון שנחזירנו אל אדוניו לעבוד ע"ז. מלבד שיתכן שילמד להם דרך מבוא העיר בחזרו אל אדוניו הראשון, כי בענין זה ילכדו מדינו רבות על ידי העבדים והבורחים. ורבותינו אמרו אפילו בעבד כנעני של ישראל שברח מחוץ לארץ לארץ לא תסגיר. והטעם בזה למעלת וכבוד ארצינו הקדושה, שהבורח לשם ינצל מעבדות להיות בן חורין, ולא נמסרהו לשוב לחו"ל לעבוד היושבים על האדמה הטמאה, שאין כל המצות נוהגות שם. וכיון שנכנס בבקעה טהורה נבחר לעבודת יוצר כל ית"ש, העומדים בה ראויים להיות עבדי השי"ת ולא עבדי בן אדם.

גיטין מ"ה, ר"מ פ"ח מעבדים, סה"מ ל"ת רנ"ד רנ"ה, סמ"ג לאוין ק"פ, יו"ד סי' רס"ז.

תקסח) {דיני עבד שברח}עבד שברח מחוצה לארץ ישראל אין מחזירין אותו לעבדות, ואומר לרבו שיכתוב לו גט שחרור, ויכתוב לו שטר חוב בדמיו עד שתשיג ידו וישלם, ואם לא רצה האדון לשחררו מפקיעין ב"ד שיעבודו מעליו וילך לו בלי שטר חוב.1 {לעלות לא"י}עבד שאמר לרבו לעלות לארץ ישראל, כופין את רבו לעלות עמו או ימכור אותו למי שיעלהו לשם, רצה האדון לצאת מארץ ישראל לחו"ל, והעבד אינו רוצה אינו יכול להוציאו עד שירצה מעצמו, ודין זה אפילו כשארץ ישראל ביד עכו"ם.2 ועבד זה שברח לא"י הרי הוא גר צדק.3 {דעת שאר ראשונים אי הוי מופקע}וכתב הרא"ש4, והר"ן, והתוס',5 דעבד שברח לא"י אם רצה האדון למכרו או להשתעבד בו עצמו בא"י רשאי, והא דאמרינן בגמ' (גיטין מ"ה)6 ואי לא מפקעינא מיניה לאו דוקא, אלא דלא יהיב לי רשות להשיבו לחו"ל וממילא הוה כמופקע לפי שהוא לא ירצה לעכב בארץ ישראל, ולמכרו לא ימצא אלא בפחות מדמיו שהכל יודעין שאינו יכול להוציאו, לפיכך השיאו עצה לכתוב שטר על דמיו, אבל דעת הרמב"ם נראה דאין מחזירין אותו לעבדות כלל בין לאדון זה ובין לאדון אחר. וכן נראה דעת ר"ת.7 ולענין אם היה עבד כהן אי אוכל בתרומה ומותר בשפחה כנענית, עיין תוס' גיטין י"ב,8 מ"ב,9 ור"מ ה' תרומות,10 ונראה דתלוי במחלוקת הנ"ל, דאי יכול להשתעבד בו א"כ ה"ה עבד גמור, ואי נימא דאסור להשתעבד בו א"כ אסור בכל הני. חזר העבד לחו"ל מעצמו, לדעת הרמב"ם הרי הוא בן חורין כיון דנשתחרר כבר בא"י, ולדעת התוס' ורא"ש האדון תופסו וחוזר ומשתעבד בו, ומותר להסגירו כשחזר מעצמו לחו"ל לרבו.11 וגם נ"מ במחלוקתם לכל המצות דעבד מחויב כאשה ובן חורין חייב בכולם כגר צדק. ונוהג לאו זה בזכרים ונקבות בכל זמן כשיברח העבד מחו"ל לא"י שלא להסגירו.