משרשי המצוה כתבנו קצת במצוה הקודמת, תקחנו משם. וצוה הקב"ה שבאותו מקום הפנוי גם כן לא תהיה צואתו גלויה, אבל יכסנה באמרו ויתד תהיה לך על אזנך, ר"ל שיהיה לו יתד על כלי מלחמתו לחפור ולכסות את צואתו וזה כבוד לשם ושמירה מהעיפוש וההפסד, ושלא יתגנו חבריו בצואתו. הלא תראה שספק הקב"ה במדבר מזון הנבלע באברים כדי שלא ישקצו את מחניהם בהוצאת המותרות, ולא יצטרכו ליד ויתד לפי שאין הנשים יכולות לעמוד על הענין ההוא, מה שלא היה כן במחנה המלחמה כי כולם אנשים. וכתב הרמב"ן ז"ל בטעם כסוי הצואה כי אין הצואה כטומאה שתטמא את מקומה ותהיה בוקעת ועולה, אבל אסור לראותה בעת התפילה ובהיות הלב דבוק בשם הנכבד מפני שהדברים הנמאסים יולידו גנאי בנפש, וישבשו כוונת לב הטהור, וכאשר נעלמה מעיני רואה אין רע.

מראה מקומות עיין מצוה תקס"ו. ורבינו הבה"ג ויראים ועוד מנאו מצוה זו אחת עם מצוה הקודמת.

תקסז) {גדרי המצוה}מצות עשה להיות לכל אחד ואחד מחיילי ישראל יתד תלויה עם כלי מלחמתו, וכשיצא יחפור בה ויפנה ויכסה צאתו, ובין שיש עמהן ארון ובין שאין עמהן ארון כך הם עושין תמיד, שנאמר והיה מחנך קדוש.1 ולשון הספרי ויתד תהיה לך על אזנך אין אזנך אלא מקום זיינך, והיה כשבתך חוץ, בישיבה, וחפרת בה, שומע אני יהא חופר באחת ומכסה באחת (ת"ל ישבת וכסית) ר' ישמעאל אומר מנין שלא יהא אדם הופך מתניו כלפי דרום (ג' הגר"א כלפי המחנה) ת"ל וישבת וכיסת את צאתיך. ומכאן יש לפשוט מה שנסתפקתי בקודמת דלא עשו מחיצות (עיין מצוה תקס"ו), דמקום מחיצות הרי נפנה לכל צד ואין צריך לדקדק. וז"ל הטור וכשיושב יכוין שיהא פניו לדרום ואחוריו לצפון או איפכא, אבל לא ישב בין מזרח למערב, ומיהו דוקא שנפנה במקום מגולה אבל במקום שיש מחיצות כגון בית הכסא שבבית א"צ לדקדק, וכן מבואר {שאר דיני צניעותבירושלמי.2 ולא ישתין מעומד מפני הנציצות הנתזין על רגליו שיאמרו הרי הוא כרות שפכה ויוציאו לעז על בניו, וממקום גבוה מותר, ולעפר תיחוח דליכא ניצוצות מותר, ואם א"א לו משתין כדרכו ויסייע קצת בבגדו להגביה האבר קצת שילכו המים למרחק, ולא יגע באבר, נפלו מעט על רגליו ישפשף.3 ולא יגע באבר וישתין, ואפילו לנשוי מדת חסידות ליזהר בזה.4 אסור לחכך באבר,5 עקצו כנה מסירה ע"י בגד. המשהה נקביו עובר משום בל תשקצו, והמשהה לקטנים עובר גם משום לא יהיה בך עקר.6 הנפנה ביהודה לא יפנה אלא דרום צפון,7 ואפילו בחו"ל שלא יהא נפנה לצד השכינה ח"ו.8 וממחנה ישראל למדו לכל מקום שיהיו קדושים ולענין כל דבר שבקדושה, ונוהג בזמן המלחמה שישראל על אדמתן. ולענין צניעות בכל מקום ובכל זמן.