משרשי המצוה מאחר ששאר האומות, אפילו המצרים ששעבדו את ישראל בעבודת הפרך ד' מאות שנה עד שריחם עלינו ה' אלוקינו והוציאנו משם ביד חזקה, מכל מקום לא נתרחקו רק ג' דורות והני נתרחקו לעולם מלהתחתן בם, אבל נשלים עמהם ובצאת למלחמה עליהם נקרא להם לשלום, הזהירנו הא-ל ב"ה שלא לדרוש שלומם וטובתם כל הימים לעולם. ובספרי ר"ש אומר מצרים הללו טבעו ישראל בים ואדומים הם קדמו את ישראל בחרב לא אסרם הכתוב אלא ג' דורות, עמון ומואב שנטלו עצה להחטיא את ישראל אסרם הכתוב איסור לעולם, ללמדך שהמחטיא האדם קשה לן מן ההורגו וכו', שהמחטיאו מוציאו מן העולם הזה ומן העולם הבא. ואמר כל ימיך לעולם, כלומר ימי חייך תלויים בזה שלא תדרוש שלמם כדי שלא תלמוד ממעשיהם, ולא נאסרו הנשים מפני שדרכו של איש לקדם ואין דרכה של אשה לקדם, דכתיב כל כבודה בת מלך פנימה, ואיש נותן שכר ולא האשה. ובמדרש ר' נחמי' וכי צריכין היו לכך, והלא היה להם הבאר והמן והשליו וענני כבוד, אמר ר' אליעזר דרך ארץ הוא הבא מן הדרך מקדימין לו מאכל ומשתה.

ספרי, רמב"ם פ"י ממלכים, סה"מ ל"ת נ"ו, סמ"ג לאוין רכ"ח, יראים רצ"ו.

תקסב) {גדרי הלאו}אסור להשלים עם עמון ומואב ולדרוש בשלומם כל הימים, בין שהוא בשעת מלחמה שנצטוינו כשנצר על העיר שנשאל קודם המלחמה מאנשיהם שישלימו אתנו אם ירצו, ולעמון ומואב אסור לשאול לשלום, ובין בשאר אופן.1 ובספרי לפי שנאמר וקראת אליה לשלום יכול עמון ומואב כן ת"ל לא תדרוש שלומם, לפי שנאמר עמך ישב בטוב לו לא תוננו, יכול עמון ומואב כן ת"ל וטובתם, ואף על פי שאין שואלים בשלומם אם הקדימו והשלימו מקבלין אותם.2 ואסור לעשות עמהם שום חסד כגון ביקור חולים, ולווית המת ושאר עניני גמילת חסדים, ואפילו גיירו ונעשו גרי צדק אסור לדרוש שלומם וטובתם (מנ"ח), וצ"ע. {נקבות}עוד כתב המנ"ח דלאו דלא תדרוש עובר גם בנקבות, ופלא שלא זכר השר דמבואר ביראים מצוה רצ"ו שלא ידרשו שלום בני עמון ומואב הזכרים, וכתב זכרים ולא נקבות. גם החינוך שם כתב ואיסור זה נוהג בזכרים שהם בני מלחמה בזמן שהיו ישראל על אדמתן שהיו נלחמים עם עמון ומואב שהם באיסור זה מהשלים עמהם, וצע"ג. {להחזיר להם טובתם}עוד כתב הרא"מ נ"ל דאמר הכתוב שלא תקדים להם שלום וטובה, אבל אם עשו עמך טובה אתה רשאי לגמול להם ולדרוש להם שלום בתשלומין, שזה אינו נקרא דרישת שלום אלא תשלום שלום, וראיה מדוד כתיב וימת מלך בני עמון וימלוך חנון בנו תחתיו ויאמר דוד איך אעשה חסד עם בני עמון עם חנון בנו כאשר עשה אביו ואמו עמי חסד, וישלח דוד לנחמו, והביאו הסמ"ג והגמ"יי, אבל הכ"מ פ"ו ממלכים תמה עליו ממה שמבואר במדרש פינחס פ' כ"ח דדוד חטא בזה ששלח לנחם את חנון אמר הקב"ה אני אמרתי לא תדרוש שלומם וגו' ואתה עברת על דברי ע"כ, ע"ש. ונוהג בזכרים, ובזמן הזה בלבל סנחריב מלך אשור כל העולם, ולדעת היראים מואב עדיין במקומם עומדים ע"ל מצוה תקס"א.