משרשי המצוה לפי שלא חייבה התורה בעונש לאיש או אשה כי אם בעשותו הרע בכונה ורצון דעתו, אבל בהיות המעשה באונס הנה אם היות שם מעשה רשע אין שם עושה הרשע ואינו בר עונשין. וגם בשוגג מהאי טעמא לא חייבה התורה בעונש, ומיהו השוגג בעי כפרה ולהביא קרבן, דגם בלי דעת נפש לא טוב, היה לו ללמוד ולהזהר יותר שלא יבא לידי שגגה זו. אבל האונס גמור מה היה לו לעשות, אונס הוא וכאשר יקום איש על רעהו להרוג נפש יחלה פניו שיכהו ברצונו ולא ימיתהו, כן הדבר הזה שהיה רוצה להרגה ושתקה בעל כרחה, ושכלה לא היה במעלה. ואף דיצרה אלבשה אחר כך ונהנית מן הביאה, ואפילו אמרה בסופה הניחו לו, לא תעשה לה דבר דבאונס בא לה. וידוע לכל בר דעת שאין ראוי לענוש לשום בריה מה שיעשה שלא בטובתו ורצונו.

ב"ק כ"ח ע"ז נ"ד יבמות נ"ג כתובות נ"א, ר"מ פ"ב מסנהדרין, סה"מ ל"ת רצ"ד, סמ"ג לאוין ר"א.

תקנו) {גדר אונס ודינו}מי שעבר עבירה שחייבין עליה מיתת בית דין כשעשאה במזיד ובהתראה, אם אנסוהו לעבוד אין ממיתין אותו ב"ד על זה ואפילו היתה עבירה שעבר מן המצוה שצותה התורה ליהרג ולא יעבור והוא עבר באונס ולא נהרג, אף על פי שחילל השם ברבים הואיל ובאונס עשה אינו נהרג, שנאמר ולנערה לא תעשה דבר אזהרה לב"ד שלא יענשו בדבר שנעשה באונס, ואין נפקא מינה אם התרו בו או לא, דאין התראה בדבר אונס, ופטור מן המלקות ומן הקרבן, הכלל הרי הוא כאלו לא עבר.1 {אנסוהו לבא על הערוה}הבא על הערוה באונס כגון שאנסוהו עד שבא על הערוה דעת הרמב"ם2 דנהרג דאין קישוי אלא לדעת, ודעת הרבה ראשונים3 דכיון דמחמת אונס יהב דעתיה אף הוא פטור בדיני אדם. נתכוין לבא על אשתו ונתקשה ותקפתו אחת מכל העריות, או שתקפוהו עכו"ם ודבקהו בערוה, פטור לכולי עלמא.4 {תחלתו באוס וסופו ברצון}אשה שנבעלה באונס אפילו אמרה באמצע הניחו לו פטורה, שיצרה תקפה בסוף הביאה ונתגבר עליה ואין בידה שלא תתרצה, והיא אונס גמור.5 ובמנחת חינוך נסתפק לשיטת הראשונים דגם בבועל אינו חייב מיתה באונס אם היה באונס וסופו ברצון אם חייב מיתה, או נאמר דבאיש כיון דחייב למסור עצמו למיתה רק דאין עונשין אותו אם לא מסר עצמו ונהנה בסוף שמחייבין אותו על הסוף. ולפענ"ד פשוט דאין חלוק כיון דהטעם בזה שאין בידו להתגבר על הטבע א"כ הוא מוכרח ליהנות והוה אונס גמור ופטור גם על זה, והוה דומיא דפתוי קטנה אונס הוא, ובגדר זה הוא, וזה לפענ"ד פשוט.6 ועל כרחך כן הוא דאל"כ כיון דכל הבועל נהנה לבסוף בעל כרחו א"כ לא משכחת בעילה שיפטר, ויש לומר דתלוי בפלוגתא דתחילתו בפשיעה וסופו באונס ואינו כלום. והרמב"ן ז"ל7 חולק וס"ל דאין זה לאו בכלל, אלא שלילות לפטור הנערה וכל האונס. ונוהג בכל מקום ובכל זמן שאנו מוזהרים שלא לענוש האנוס לדבר בשן עונש. .