משרשי המצוה מה שאמרה תורה כי עשתה נבלה בישראל לזנות בית אביה, ולכן נסקלת על פתח בית אביה אחר שעשתה נבלה לבית אביה ואומרים להם ראו גידולים שגדלתם, ולפי שגרמה קלון גם לכל ענשי עירה וסקלוה כל אנשי עירה ויבערו מקרבם ומקרב כל בית ישראל עם קדוש לה' האשה אשר לא חששה אל כבוד אביה ובעלה וכבוד עמה וזרעה ולא יראה למעול בה', והוציא הכתוב במקום אחד בלשון ורגמוה, לרמוז שהיא גרמה לעצמה במעשיה המכוערים, והבועל שגרם לזה ימות גם הוא כמוה, מיתה שנתאוה לה, ששניהם חטאו, ולפי שלא חשו לשפיכת דמים של הבעל שאם יבא ויחם לבו על אשת בריתו שמעלה בו מעל וירצה לנקום נקמתו ויהרג או הוא או הם וישפכו דמים, גם כי אם יולד בן ממזר ויאסר לבא בקהל ולכן לא יהיה להם שם ושארית בתוך ישראל.

סנהדרין מ"ה, ר"מ פט"ו מסנהדרין, סה"מ מ"ע רכ"ט, סמ"ג עשין ק"ב.

תקנה) {גדרי נערה מאורסה וסקילתה}נערה המאורסה שזנתה בעדים והתראה ודנוה בבית דין של עשרים ושלשה ונמצאת חייבת מיתה, הרי היא, ובועלה נסקלין.1 ואפילו היתה בת כהן הרי זו בסקילה.2 באו עליה עשרה בני אדם הראשון בסקילה וכולן בחנק, ואם באו עליה שלא כדרכה ועדיין היא בתולה כולן בסקילה.3 והיכן סוקלין אותה, אם זנתה בבית אביה אע"פ שלא העידו העדים אלא לאחר שבאה לבית חמיה נסקלה על פתח בית אביה.4 באו העדים אחר שבגרה או אחר שבעלה בעל, דעת הרמב"ם5 דנסקלת בבית הסקילה, והראב"ד ס"ל על פתח בית אביה. היתה הורתה שלא בקדושה אפילו לידתה בקדושה נסקלת על פתח שער העיר, כל מי שמצותה לסקול על פתח שער העיר אם היתה עיר שרובה עכו"ם סוקלין על פתח ב"ד, לא היה לה אב, או שלא היה לאב בית, נסקלת בבית הסקילה, לא נאמר פתח בית אביה אלא למצוה.6 והרמב"ם לא הביא היכן נסקל בועלה. {סדר סקילה}וזה סדר הנסקלין, בית הסקילה היה גבוה ב' קומות, רחוק מבית הסקילה ד' אמות מפשיטין המחויב סקילה בגדיו ומכסין ערותו מלפניו, ואין האשה נסקלת ערומה אלא בחלוק אחד, עולה לבית הסקילה הוא ועדיו וידיו אסורות, אחד מן העדים דוחפו על מתניו מאחוריו והוא נהפך ונופל על לבו לארץ, מת בה יצא, לא מת מגביהין העדים אבן שהיתה מונחת שם משא שני בני אדם והשני דוחפה בכח ומשליכו עליו, אם מת יצא ואם לאו רגימתו בכל ישראל.7 ועיין סמ"ג8 דהראשון משליך האבן, ולהחינוך שניהם משליכין. עובד ע"ז רגימתו בשער שעבד בו.9 וכתב הרמב"ם דוחפו ונהפך על לבו, ובגמ' נהפך על לבו הופכו על מתניו, וכ"כ בסמ"ג. {שאר דיני סקילה}וכל הנסקלין הכתובים בתורה י"ח הם,10 עיין לעיל מצוה (מ"ז). הנתחייב בשתי מיתות נידון בחמורה.11 חייבי מיתות שנתערבו זה בזה ידונו בקלה שבהם אם אינם ניכרים.12 ונסתפקתי אם אחד אומר שמיתתו בחמורה ורוצה שתהיה לו כפרה אם שומעין לו, או דילמא אין אדם משים עצמו רשע ואינו מהימן גם לזה. ונוהג בזמן הבית בב"ד, ואם עברו ולא סקלו המחויב סקילה, 13 ואפילו המיתיהו במיתה אחרת,14 בטלו עשה זו.