משרשי המצוה דבר נאה ומקובל הוא על השכל שלא יהו בנות ישראל הפקר, וכל מי שירצה לבזותה עם אביה ואמה וכל משפחתה. ובמדה שמדד מודדין לו, בג' חטא בג' עונשים אותו. הוציא שם רע על אשתו ושלא תנשא לעולם, ולכן ישאנה הוא בעל כרחו ותהיה תחתיו לעולם. הוא חשב לעשות קלון לאבי הנערה ואמה, יהיה ענשו בב"ד במלקות ברצועה שיפחתו מעלתו וחרפתו לא תמחה. הוא חשב להפסידה מהר הבתולות שהם חמשים כסף ולגזלם ממנה, ויהיה ענשו מאה כסף שהוא כפל המוהר ויתנו אותם לאבי הנערה לפי שהיא ברשותו. כלל הדבר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, וכשיראו הרשעים עונשם יתוסרו הנבלים וכל עושי רשעה ומעשה נבלות, ויגורו מלהוציא שם רע ולהטיל מום בבנות ישראל הכשרות והקדושות.

סנהדרין ח' כתובות מ"ד, ר"מ פ"ג מנערה בתולה ופ"א ופ"ג מא"ב, סה"מ מ"ע רי"ט ול"ת שנ"ט, סמ"ג עשין נ"ה לאוין פ"ו, אה"ע סי' ס"ח.

תקנג) {גדרי המצוה}המוציא שם רע על אשתו מבנות ישראל שנתקדשה לו ע"י אביה או ע"י עצמה והיא בבית אביה קודם הנישואין, ובא לב"ד ואמר נערה זו ארוסתי בעלתי כדרכה ולא מצאתי לה בתולים ונודע לי בעדים שזנתה משנתארסה לי, ואלה הם העדים שזנתה בפניהם, ונמצאו העדים זוממין שהביא האב עדים אחרים והוזמם, העדים נסקלין והבעל לוקה ומשלם לאביה קנס משקל מאה סלעים כסף מזוקק, היתה יתומה הקנס לעצמה ולו תהיה לאשה בעל כרחו כל ימיו, אפילו היתה בעלת מום או מוכת שחין שותה בעציצו.1 {הפטורים}המוציא שם רע על הקטנה או על הבוגרת פטור מן הקנס ומן המלקות דבנערה דבר הכתוב.2 נמצא בה דבר זימה או שנמצא אסורה עליו משום חייבי לאוין או עשה, ואפלו שנייה מדברי ספרים מגרשה בגט, ולא אמרינן תבא עשה דולו תהיה וידחה לא תעשה.3 כל נערה שאין לה קנס אם נאנסה או נתפתתה המוציא עליה שם רע פטור מן המלקות ותשלומין, ואינו חייב אלא עד שתהא בת ישראל הורתה ולידתה בקדושה.4 אמרה זינתה והוא אומר לא יודע והוזמו, העדים נהרגין והוא פטור. {סקילה}ואם אמת הדבר שזינתה היא והבועל נסקלין. נסקלת על פתח בית אביה.5 באו עדים אחר שבגרה או אחר שנבעלה לבעלה והעידו שזנתה בעודה נערה נסקלת להרמב"ם6 בבית הסקילה, ולהראב"ד על פתח בית אביה. היתה קטנה הבועל נסקל והיא פטורה, ואם זינתה ברצון נאסרה לבעלה לדעת הרמב"ם7 והראב"ד חולק (עיין כתובות סי' רע"ח ושו"ת ח"ב סי' מ"ה) וקטנה ע"כ שנתקדשה ע"י אביה. {שאר פרטים}והמנ"ח הקשה להרמב"ם8 שכתב היכי דפטור ממלקות וקנס אם רצה לגרשה, משמע דאם רוצה לקיימה מקיימה, וכיון דאינו בעשה האיך רשאי לקיימה הא שויה אנפשיה חתיכא דאיסורא. ולפענ"ד כיון דהוא יודע בעצמו ששקר הדבר ומצא לה בתולים, א"כ אינה אסורה עליו כלל וזה פשוט. עוד הביא קושית העולם האיך גזרה תורה לו תהיה לאשה, הא קיי"ל נמצא בה דבר זימה מגרשה אפילו הוזמו שוי' אנפשיה חד"א, ולפענ"ד היכי דהוזמו העדים כיון דאמרינן כל הדבר שקר ואין כאן חד"א (ועיין שו"ת ח"ג סי' קכ"ה קכ"ו). ונוהג בזמן שהב"ד לוקין לענין עונשין ולענין שתשב תחתיו גם בזמן הזה.