משרשי המצוה אחר שנעשה בה עבירה נתחייבה בשריפה, ולא תאמר כיון שנעשה עבירה אחת האיך נעבור עוד על בל תשחית, כי האמת אינו כן ואין בה שום ממון של כלום, דאסורה בהנאה ואין לה תקנה אחרת אלא שריפה שלא יכשלו בה בני אדם. והחמירה התורה בשרפה כי על התבואה והזרעים יהיה האדם, ולכן החמירה אפילו ליהנות שום הנאה אפילו בלי מאכל. והרדב"ז כתב דלכן נאסרה באכילה לפי שהפרי מקבל טעם שאר הזרעים, שהוא נוח לקבל טעם יותר משאר אילנות, ונמצא יין של כלאי הכרם אין לו טעם יין לבדו ומברך ברכה לבטלה. ועד"ה פן תוקדש תוקד אש, אם נהנה ממנו תוקד באש של גיהנם שידלקו בו אחר שעבר על דבר ה' ונהנה מן התערובות מתערבבים מעשיו לחובה וגרם לאור וחשך משתמשים בערבוביא ויהי בחשך דרכו, וה' ציוה להבדיל בין האור ובין החשך.

מראה מקומות עיין מצוה הקודמת.

תקמט) {גדרי האיסור}כלאי הכרם אסורים באכילה כיצד, היה מין ממיני התבואה או ממיני הירקות שנזרעו עם הגפן, בין שזרען ישראל, בין שזרען נכרי, ובין שעלו מעליהן, בין שנטע הגפן בתוך הירק, בין שנטע הירק בתוך הגפנים, שניהם אסורים באכילה ובהנאה, והאוכל מהם כזית בין מן הירק ובין מהענבים בעדים והתראה לוקה מן התורה, ומצטרפין זה עם זה לשיעור כלומר הענבים והירק והתבואה.1 ואף על גב דאינו לוקה אלא אם כן זרע שני מינים בכרם, לענין חיוב אכילתן אפילו לא זרע אלא מין אחד בכרם לוקה, דאין אכילה תלוי בזריעה ואפילו עלו מעליהן לוקה.2 {ספק כלאים}ספק כלאי הכרם בארץ ישראל אסור, בסוריא מותר, ובחוץ לארץ יורד ואוכל ובלבד שלא יראהו לוקט בידים, אפילו ראה הענבים יוצאים מכרם אוכל, וזה הלכה למשה מסיני.3 והפירות נאסרים משעת השרשה ואילך, וקודם שנשרשו הוי כמאן דמנח בדיקולא אף דעבר על לאו דזריעה מותר ללקוט ואוכל.4 {הרחקות דרבנן}ועשו רבנן סיג להרחיק הזרעים מן הכרם, וכל ההרחקות שאמרו הם באמת בת ששה טפחים שוחקות, ואינם אלא בארץ ישראל או בסוריא, אבל בחוץ לארץ מותר לזרוע בצד הגפנים ממש אפילו בתוך הכרם לכתחילה.5 (ועל גבי שורש הגפן אם אין עליו עפר שלשה טפחים לא יביא זרע גם בחוץ לארץ דהוי כהרכבה שנכנס השורש בגפן, סמ"ק). {שאר דיני כלאי חו"ל}אמר לתינוק עכו"ם לזרוע לו בחו"ל אפילו במפולת יד מותר, ולא יאמר לעכו"ם גדול לזרוע שלא יתחלף בישראל.6 ונהגו לאכול בחו"ל כל ירקות הנמצאים זריעות בכרמים, כי לא שכיח שנזרעו באיסור כלל, ואין לחוש אלא במקום דאיכא למיחש שנזרעו בו ב' מינים ירק עם חרצן במפולת יד.7 ועיין לעיל (מצוה רמ"ו) דכלאי הכרם מצותן בשריפה. ונוהג בארץ ישראל מדאורייתא, ובחוץ לארץ מדרבנן בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.