משרשי המצוה מה שכתבנו במצוה (תקמ"ד), ועוד נראה בטעם הדבר מה שסיים הכתוב למען ייטב לך והארכת ימים ומשמע שלא היתה המצוה הזות לתועלת קן והצפור אלא לתועלת האדם, שרצה הא-ל ב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה הם תורה ומצוות כשהוא בביתו מעוטר במצות, אבל כשהוא תועה בדרך ואין לו שום מצוה לקיים ולרחם על הבריות ובמה יזכה שעל ידו ירחמו עליו מן השמיםף נתן לו הקב"ה מצוה זו שעל ידה יתעוררו רחמי האב הגדול על בניו. ובמד"ר א"ר תנחום אם קיימת מצוה זו את ממהר יום בא אליהו. ובמדרש של ר' נחוניא בן הקנה אם הבינה ואת הבנים תקח לך שבעת ימי הסוכות, ופירש האברבנא"ל כי שהצפור מורה על נפשינו כצפור נמלטה משמי עליה והיא קשורה ביד זה העלם הפתי שהוא הגוף אשר הוא העבד המורד באדוניו ומשתמש בה שלא כדרכה, ולכן צריך להשתדל להוליד בנים ולשלח האם אל בית אביה. ע"ש מה שהאריך.

מראה מקומות עיין מצוה תקמ"ד.

תקמה) {גדרי המצוה}קיום המצוה. כי יקרא קן צפור לאדם בשדה והוא רוצה לזכות בו רובצת על הביצים או אפרוחים, מצות עשה לשלח את האם תחילה ויקח הבנים. ונסתפקו האחרונים ז"ל1 אם הוא אינו רוצה בקן אם מחויב מכל מקום לקיים המצוה ולשלח את האם, או דילמא המצוה דוקא כשרוצה לזכות בבנים. עוד נסתפקו אי צריך אדם לחזור אחר מצוה זו לקיימה כבכל שאר מצות, או דוקא כשיקרא לו במקרה חייב לקיים,2 ועיין בשו"ת בית שערים למרן ז"ל ביו"ד סימן שע"ג. {ברכה}עוד נחלקו האחרונים ז"ל3 אי מברכים על מצוה זו, ונכון לברך בלי שם ומלכות. ונראה לי סברא למה לא יברך, דהנה קיי"ל4 שלחה וחזרה חייב לשלחה אפילו מאה פעמים, ואולי לפעמים תחזור ותחזור ולא יוכל לשלחה לגמרי ונמצא בירך לבטלה, ולכן אין לברך, והבן. עוף טמא הרובץ על ביצי עוף טהור או להיפוך אינו חייב בשילוח. 5 {כמה פטורים}היו ביצים מוזרות פטור. 6 היתה האם מעופפת עליהם ולא יושבת בזמן שהכנפים נוגעות בקן חייב לשלח ואם לאו פטור. 7 {השילוח}עד כמה משלחה עד כדי שתצא מידו, לפיכך שלחה וחזר וצדה מותר, לא אסרה תורה אלא לצוד והיא אינה יכולה לברוח בשביל הבנים. 8 ומשלחה בגפה, כלומר בכנפיה.9 {הפסק בין אם לבנים}היתה מטלית, או כנפי נוצה מעוף אחר, או ביצים מוזרות, מפסיקין בינה לקן, או שהיו שני סדרי ביצים זה על זה וכנפיה נוגעות בסדר העליון, או שהיתה אם על גב אם, או שהיה הזכר על הקן והאם על הזכר, הרי זה משלח ואם לא שלח אינו לוקה. 10 {שאר פרטי דינים}שחט מקצת סימני האפרוחים בקן קודם ששלחה לא יקחנה, ואם לא שלח אינו לוקה. 11 היתה יושבת בין הביצים או בין האפרוחים אפילו נוגעת בהן פטורה, 12 יושבת על ענפי אילן והקן תחתיה, רואין שאם תשמט ונופלת עליהם חייב, ואם לאו פטור. 13 כשנוטל האם לשלוח צריך לכוין שלא לזכות בה אלא לשלחה, דאז לא יעבור.14 ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. ואם עבר ולקחה חייב לשלחה,15 קצץ כנפיה כדי שלא תוכל לעוף ישלח ומכין אותו מרדות, ומשהה אותה עד שיגדלו כנפיה וישלחה.16