משרשי המצוה כתב הרמב"ם ז"ל לפי שיש לבהמות דאגה גדולה בראותן צער בניהם כמו לבני אדם, כי אהבת האם לבניה איננו דבר נמשך אחר השכל, אבל הוא מפעולות כח המחשבות במצויה בבהמות כאשר היא מצויה באדם. ואמר הרמב"ם ז"ל ואל תשיב מלין ממאמר החכמים האומר על קן צפור וגו', כי זו היא סברת מי שיראה שאין טעם למצות אלא חפץ הבורא, וזהו המחזיקים בסברא השנית שהוא שיש בכל המצוה טעם. ועיין רמב"ן מה שסקל כל הקושיות שהקשו עליו ובירר הענין בירור שלם ונחמד. והרמב"ן פירש במצוה זו להשלים תכונת האדם ומצותיו ולהרחיק פעולת האכזריות ממנו. עוד טעם בדבר שלא להשחית הדבר המוליד ועושה פרי, וכמו שהותרה כריתת הפרי ונאסרה כריתת העץ ככה צוה הקב"ה שנקח הבנים ונשלח האם שתתמיד ותעשה פרי אחר.

חולין פרק י"ב, ר"מ פי"ג משחיטה, סה"מ ל"ת ש"ו מ"ע קמ"ח, סמ"ג לאוין ק"ן עשין ס"ה, סמ"ק ער"ה רנ"א, יו"ד סי' רצ"ב.

תקמד) {גדרי החיוב}ההולך בדרך ומצא קן צפור לפניו ורוצה ליטלו אסור לו ליקח האם עם הבנים, ואם עבר ולקח האם על הבנים אינו לוקה ומצוה לשלחה לאחר מכן, שחטה או הרגה או מתה מאליה קודם ששלחה הרי זה ביטל הלאו ועבר בעשה וחייב מלקות כיון דאין בידו לתקן הלאו בקיום העשה ולשלחה.1 {מין העוף}היתה רובצת על ביצים שאינה מינה והם טהורים הרי זה משלח, ואם לא שלח אינו לוקה.2 ואינו נוהג אלא בעוף טהור, ונוהג אפילו האם טרפה,3 אבל אם הבנים טרפות הן פטור משלוח.4 ומשלח אפילו אין שם אלא אפרוח אחד או ביצה אחת.5 {באיזה מקום}קן המזומן אצלו, כגון יונים שדרכן ליגדל עם בני אדם בביתם, ואווזים ותרנגולים שקננו בבית פטור, יוני שובך ועלייה, וצפרים שקננו בקדירות המונחות בחומה אשר שם צפרים יקננו ובבורות, ואווזים ותרנגולים שקננו בפרדס, חייבים בשלוח, והוא שלא הגבהה האם מעל הביצים כלל משהטילם, אבל אם הגבהה מעליהם אם המקומות הללו שלו זכתה לו חצירו והוה ליה מזומן ופטור6 (ועיין ש"ך)7. וכל מקום שימצאנו, בין באילן ובין בארץ או בבורות שיחין ומערות או בים או בראשו של אדם או בראש שאר בעלי חי בין ברשות הרבים ובין ברשות היחיד חייב לשלח.8 {עד כמה משלח}ואינו רשאי ליטול את האם ולשלח הבנים. שלחה וחזרה אפילו מאה פעמים אסור ללקחה וחייב חזור ולשלחה.9 שלחה ונטל הבנים והחזירן לקן וחזרה האם עליהם פטור מלשלח עוד.10 עוף שהרג את הנפש פטור מלשלח מפני שמצוה להביאו לבית דין ולדון אותו ולהרגו.11 ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות והעובר ונטלה בטל לאו זה.