משרשי המצוה על דרך הפשט מצוה זו לתיקון הישוב הוא, וירבה שלום בעולם. וכמו שאמרו ז"ל אוהב לפרוק ושונא לטעון מצוה לטעון עם השונא תחלה כדי לכוף את יצרו ולא לשנאת את ישראל אחיו, ואף על פי ששונאו בשביל שראהו עובר עבירה (עיין לעיל במשנה הלכות בשם נמוקי יוסף), אפילו הכי לא יניח ממונו לאבוד. ולמדך תורה שלא תשנאהו אלא בשביל העבירה שבו חלק הרע. ואם לא תקים עמו אולי מתוך שנאת האמת תבא לשנאת חנם, וגם תגרום לו שישנאך. ועד"ה חמור אחיך, ובמקום אחר כתיב שונאך, רמז לאחיך שעבר עבירות שהוא שונאך והגיע למדת חמור, שנתגלגל בחמור, וזהו חמור אחיך ממש. עזוב תעזוב עמו, ועל זה אמרו צער בעלי חיים דאורייתא כי מי יודע מי יש בקרבה, ואפשר אחד מקרוביו שמתו נתגלגלו בחמור הזה, ואל תחדל מעזוב לו. וזה שאמר דוד הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי, שהתפלל שלא יתגלגל בכלב, ולכן עזוב תעזוב עמו (רדב"ז).

מראה מקומות עיין מצוה הקודמת.

בשם נמוקי יוסף), אפילו הכי לא יניח ממונו לאבוד. ולמדך תורה שלא תשנאהו אלא בשביל העבירה שבו חלק הרע. ואם לא תקים עמו אולי מתוך שנאת האמת תבא לשנאת חנם, וגם תגרום לו שישנאך. ועד"ה חמור אחיך, ובמקום אחר כתיב שונאך, רמז לאחיך שעבר עבירות שהוא שונאך והגיע למדת חמור, שנתגלגל בחמור, וזהו חמור אחיך ממש. עזוב תעזוב עמו, ועל זה אמרו צער בעלי חיים דאורייתא כי מי יודע מי יש בקרבה, ואפשר אחד מקרוביו שמתו נתגלגלו בחמור הזה, ואל תחדל מעזוב לו. וזה שאמר דוד הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי, שהתפלל שלא יתגלגל בכלב, ולכן עזוב תעזוב עמו (רדב"ז). מראה מקומות עיין מצוה הקודמת. תקמא) {גדרי המצוה}מי שפוגע בחבירו בדרך ובהמתו עומדת ומשאו בדרך מצות עשה לעזור לו ולטעון עמו במשאו על בהמתו, ואם הלך ועזבו בטל עשה זו.I טען ונפלה אפילו מאה פעמים חוזר וטוען עד שילך לו.II ועל הטעינה מותר ליטול שכר אם רוצה.III {להמתין על שאר נוסעים}חמורים שרגליו של אחד מהם רעועות אינם רשאין חבריו להיקדם ולעבור מעליו, נפל רשאי לעבור, ובאדם אפילו נפל אינם רשאין לעבור אלא מעמידין אותו ונוטלין אותו עמהם או שעושין לו מה שצריך.IV בני העיר שנסעו בעגלות ונצטרך לעגלון אחד לתקן דבר בעגלה או בסוסים, אסור לעגלונים אחרים להניחו אלא ישהו עמו.V {קדימה בדרך}היה אחד טעון ואחד רכוב והדרך צר לעבור לשניהם, מעבירין הרכוב מפני הטעון, אחד טעון ואחד ריקם מעבירין הריקם מפני הטעון, שניהם טעונים, שניהם רוכבין, שניהם ריקנים, עושים פשרה ביניהם.VI וכן שני ספינות ואין מקום לעבור לשניהם כאחת, טעונה ושאינה טעונה, טעונה קודם קרובה ורחוקה רחוקה קודמת, שתיהן שוין עושין פשרה ביניהם.VII {חיובי שיירא}שיירא שחנתה במדבר ועמד עליהם גייס לטרפה ופסקו ממון מחשבין לפי ממונם ולא לפי הנפשות, ואם שכרו תייר לפניהם להודיעם הדרך מחשבין לפי ממון ולפי נפשות, ואל ישנו ממנהג החמרים.VIII רשאים החמרים להתנות ביניהם כי מי שיאבד ממנו חמור מבני שיירא מעמידים לו אחרת.IX נאבד חמורו ואמר תנו לי דמיה ואיני רוצה בחמור והריני שומר עמכם אין שומעין לו, אלא מעמידין לו חמור אחרת כדי שיזדרז עצמו וישמר בהמתו, פשע ואבדה אין מעמידין לו אחרת.X {צער של אדם}והקפידה התורה על נפשות ישראל בין צדיקים בין רשעים מאחר שהם נלוים אל ה' ומאמינים בעיקר הדת שנאמר אמור להם חי אני נאם ה' אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשובו מדרכו וחיה.XI ודע דיש מן הפוסקיםXII דס"ל דבאדם לא אמרינן צער בעלי חיים דאורייתא, כיון שיש לו דעת. ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.