משרשי המצוה יש ליתן טעם למה שנסמכה מצוה זו לאבידה, שלא תאמר אם צוונו הבורא ברוך הוא להחזיר אבידה שנאבדה מבעליה ואין מי שיטפל בה להשיבה ולהצילה, אבל זו הרי בעל הבהמה עומד עמה והוא יפרקנה ויטפל בה, לפי שאם תניחנו בדרך נבהל באין מושיע לו שמא ישהה בשביל ממונו ויבא לידי סכנה. זולת כי הקב"ה חס על צער בעלי החיים, ולכן ראוי לישראל הרחמנים ללמד בנפשינו מדת החמלה ולרחם אפילו על בעל חי שאינו בעל דעת להציל עצמו מן הצער, ואם כי בעליו שם מצוה לעזור לו. ואין צריך לומר שחובה עלינו לחמול על האיש המצטער בגופו, ותהיה אכזריות גדולה אם יראה רובצים תחת משאם ויניחם וילך. ואמרה תורה עמו דמדה כנגד מדה לא בטלה לעולם, שכל המרחם מתרחם, שנאמר ונתן לך רחמים ורחמך.

ב"מ ל"ב, ר"מ פי"ג מרוצח, סה"מ מ"ע ר"ג ל"ת ר"ע, סמ"ג לאוין קס"ט עשין פ"א, סמ"ק סימן נ"ד ע"ז, חו"מ סי' ער"ב.

תקמ) {גדרי הלאו}מי שפגע בחבירו בדרך ובהמתו רובצת תחת משאה, בין שהיה עליה משא הראוי לה, בין שהיה עליה יותר ממשאה, אסור להניחו בדרך ולילך אלא יעזוב לו במשאו, ואם הניחו עובר בלאו זה, ועשה.1 {הפטורים}היה כהן, והבהמה רובצת בבית הקברות אינו מטמא.2 אם היה זקן ואין דרכו לפרוק ולטעון או שאינו לפי כבודו פטור.3 זה הכלל כל שאלו היתה שלו היה פורק וטוען הרי זה חייב לטעון ולפרוק בשל חבירו, היה חסיד ועושה לפנים משורת הדין אפילו אינו לפי כבודו מותר.4 ויש חולקין5 דאסור לבזות עצמו אלא ישכיר מי שהוא מכיסו אם יכול, ולא אמרו אלא חכם שמחל על כבודו ולא שיבזה את נפשו. פרק וטען אפילו מאה פעמים ונפלה חייב פעם אחרת, לפיכך צריך ללוותו עד פרסה אלא אם כן אומר בעל המשא אינו צריך.6 ועיין לעיל מצוה (פ') קצת דינים הנוגעים כאן. {באיזו בהמה פטור}מצא בהמת חבירו רובצת, אף על פי שאין הבעלים עמה מצוה לפרוק ולטעון, ואם בעל הבהמה שם ואמר לזה שפגע בו עליך המצוה פרוק לבדך או טעון פטור.7 בהמת עכו"ם אינו חייב להפטל בה אלא משום איבה,8 וי"א דחייב בכל בהמה משום צער בעלי חיים, וכן בכל מקום שפטור לפרוק כגון רבצנית וכיוצא בזה חייב משום צער בעלי חיים, ונ"מ שאם חייב רק משום צער בעלי חיים יכול לקבל שכר על עבודתו ועל מצוה אין מקבל שכר. 9 ודעת הרמב"ם ז"ל10 דבשונא לטעון ואוהב לפרוק אפילו שונא מחמת עבירה טוען עם השונא, אבל הנמוקי יוסף, הביאו הרמ"א,11 כתב דאם עביד איסורא א"צ לטעון כדי לכוף יצרו דהא יפה עושה ששנאו. {בשונא}ולדעת הרמב"ם צ"ל דודאי מצוה לשנאתו, אבל רק מה שנוגע לעבירה, והחלק הטוב שבו צריך לאהוב, וכבר הבאתי כמה פעמים12 דדבר זה הוא מחלוקת הפוסקים ברשע שמצוה לשנאתו דכתיב משנאיך ה' אשנא אי מותר לאהוב החלק הטוב שבו, על כל פנים ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. 1 ר"מ פי"ג מהל' רוצח ה"א ב' חו"מ סי' ער"ב ס"א. 2 ר"מ שם ה"ג חו"מ שם ס"ב. 3 ר"מ שם חו"מ שם ס"ג. 4 ר"מ שם ה"ד חו"מ שם. 5 רמ"א שם וסי' רס"ג ס"ג. 6 ר"מ שם הלכה ה חו"מ סי' ער"ב ס"ד. 7 ר"מ שם ה"ח חו"מ שם ס"ז. 8 ר"מ שם ה"ט חו"מ שם ס"ט. 9 רמ"א חו"מ שם. 10 שם הי"ג י"ד. 11 חו"מ שם ס"י. 12עי' שו"ת ח"ג סי' כ"ט וחלק י' סי' קל"ח.