משרשי המצוה לפי שהקב"ה חס על צער בעלי חיים, והאדם שאבדה לו בהמתו הוא מצטער וגם בהמתו בשדה ההפקר מצטערת ואיך תתעלם עיניך מצערם. וכתיב כן תעשה לחמורו שהוא בהמה טמאה, וכן תעשה לשמלתו אף על פי שאינה חביבה עליו כל כך ואינו מצטער בה הרבה כבעלי חיים שההפסד בה מצוי שאפשר שימותו, על כולם אתה חייב להשיב. ואתה הוי דן ק"ו אם על אבידת ממון של חבירך חייבך התורה להשיבו כל שכן אבידת נפשו שאתה ערב עליו, רצה מזה גובה ורצה מזה גובה, שאתה חייב להשיבו. ולהכי אפקיה קרא בלשון השבה ולא חזרה, שצריך אתה לטרוח וליגע איך אחיך ישוב בתשובה, ולא תוכל להתעלם מפני הערבות שבך. ומשום מצות השבה מותר להכריז בשבת, דלאו חפצך הוא. ועוד שהגאולה מעוכבת בשביל התשובה. ולא תוכל להתעלם כי אם כהן והוא בבית הקברות, כלומר שלעולם את מחוייב להשיב אבידתו ולהשיבו לה', ואפילו מאה פעמים, כי אם ברשע להכעיס ומין ואפיקורס שכבר יצא מן הכלל וכפר בעיקר ח"ו או לאחר מיתה אז אתה פטור מלהשיבו.

מראה מקומות עיין מצוה הקודמת.

תקלט) {גדרי האיסור והחיובים}אסור להעלים עין מאבדת ישראל וכל המעלים עין כשרואה אבידת ישראל ולא מחזירה עובר עליו בלאו זה, ועשה ממצוה הקודמת,1 ואין לוקין עליו דאין בו מעשה. היה זקן או אינו לפי כבודו מותר להתעלם, וכן כהן והאבדה בבית הקברות, וכן בכל דבר עבירה כגון שמצאה בשבת וכיוצא בזה שאסור להביאה, שהרי מחוייב לפזר ממונו שלא לעבור על איסור וכ"ש בשביל ממון חבירו שלא יעבור.2 לקח האבידה ולא החזירה עובר על לא תוכל להתעלם, ועל לא תגזול, ובטל מ"ע,3 ואין לוקין עליו אפילו על לא תגזול דנתנה להשבון. {הצלה}שיירא שהלכו במדבר ועמד עליה גייס, אם אינם יכולים להציל ועמד אחד והציל הרי אלו שלו, ואם יכולים להציל הציל לאמצע אף על פי שאמר לעצמו הוא מציל, היו יכולים להציל על ידי הדחק והציל הוא הציל לאמצע, ואם אמר הריני מציל לעצמי הרי אלו שלו דכיון שלא טרחו להציל קנאה לעצמו.4 {הכרזה וסימנים}מצא אבידה שיש לה סימנים חייב להכריז.5 מזכיר שם האבידה ואינו חושש לרמאים שאינו מחזיר אלא בסימנים חשובים.6 ואיזהו סימן כגון מדה ומשקל ומנין או מקום האבידה.7 המוצא גט אינו מחזירו לשליח אלא בסימן מובהק כגון נקב בצד אות פלוני.8 באו שנים ונתנו סימן תהא מונחת האבידה עד שיפשרו ביניהם או יודה אחד לשני, הביא אחד עדים נותן לבעל העדים.9 מצא שמלה ובאו שנים ונתנו סימנים, זה נתן עדי אריגה וזה נתן עדי נפילה, נותן למי שנפל ממנו, זה נתן מדת ארכה וזה נתן מדת רחבה נותנין למדת ארכה.10 {שמירת האבידה מן ההפסד}וצריך לבקר שלא תפסיד האבידה אצלו.11 מצא כלי זהב וזכוכית ופשתן לא יגע בהן עד שיבאו הבעלים או יהא מונח בביתו עד שיבא אליהו.12 מצא דבר שיש בו רוח חיים אם הוא עושה ואוכל מטפל בה שנים ,עשר חדש מכאן ואילך שם דמיהן עליו והרי הם שלו ושל בעלים בשותפות.13 פירות שהתחילו לרקוב וכיוצא בהם ימכרם בב"ד,14 ומותר להשתמש במעות וחייב עליהם בגניבה ואבידה.15 מצא מעות אסור להשתמש בהם.16 {כללים}והמוציא מציאה אין צריך לישבע מפני תקון העולם.17 וקיי"ל כאביי דיאוש שלא מדעת לא הוי יאוש.18 וכל דבר שיש בו סימן חזקה שלא נתיאשו הבעלים.19 ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.