משרשי המצוה דבר מושכל הוא שהוא גמילות חסד ותועלת גדול לישוב העולם, שהשכחה בכל היא מצויה, גם בהמתם וחייתם וכל אשר להם בורחים תמיד אחת הנה ואחת הנה. והזהירה התורה שלא יהא כגנב להיותו זולל וסובא מה שמוצא, אבל יהיה לאחיו נאמן רוח עוזר ומושיע, וישתדל ללכת אחריהם ולהשיבם אליו. ולפי שלפעמים קשה הדבר בעיני בני אדם לייגע בעד זולתם ויניח כל עסקיו ויהיה מחמר אחר בהמת חבירו, שורו או שיו, לפיכך צוותה התורה בהכרח שיעשה כן. ולא תאמר דוקא בהמה וכיוצא בו שהפסידו מרובה, אבל דבר קטן שאינו שוה אלא פרוטה לא, אלא כן תעשה לשמלתו וכל אשר לרעיך, כי רעך הוא ואהבת לו כמוך. ולכן אם היה זקן ואינו לפי כבודו, דגם בשלו לא היה עושה, פטור, דכמוך הוא דחייב ולא יותר.

ב"מ פ"ב ע"ז כ"ו, ר"מ פי"א מגזילה, סה"מ מ"ע ר"ד ל"ת רס"ט, סמ"ג עשין ע"ד לאוין קנ"ט, סמ"ק רנ"ב, ח"מ סי' רנ"ט עד רס"ו.

תקלח) מצות עשה להשיב אבידה לישראל, ואפילו היה בעל אבידה רשע ואוכל נבילות לתיאבון וכיוצא בו מצוה להשיב לו, אבל אם היה אוכל נבלות להכעיס הרי הוא מין, והמינין והאפיקורסים ומחללי שבת בפרהסיא והעכו"ם אסור להחזיר להם אבידה.1 {אבידות שאינו חייב להחזיר}המוצא אבידה בזוטו של ים ובשלילותו של נהר שאינו שאינו פוסק הרי זו שלו.2 המאבד ממונו לדעת, כגון הניח פרתו ברפת שאין לה דלת ולא קשורה וכיוצא בו והלכה ואבדה, אף על פי שאסור לרואה ליטלה לעצמו מכל מקום אין זקוק להחזירה.3 ויש אומרים דאבדה מדעת הוה הפקר וכל הקודם בה זכה, וי"א דרפת לא הוי אבידה מדעת וחייב להחזיר.4 אבידה שאין בה שוה פרוטה אינו חייב לטפל בה.5 היה זקן או אדם מכובד שאין דרכו לטפל בכלים אלו אפילו שלו אינו חייב לטפל בהן, כללו של דבר כל שבשלו מחזיר בשל חבירו חייב להחזיר.6 {התחיל בהשבה}החזירה וברחה החזירה וברחה אפילו אלף פעמים חייב להחזיר עד שיחזירנה לרשות בעלים למקום המשתמר, ואין צריך דעת בעלים אלא כל שמשתמר בו דיו, החזירה למקום שאינו משתמר כגון גינה או חורבה ואבדה משם חייב באחריות.7 מצא בהמה והכישה במקל חייב לטפל בה אפילו אינו לפי כבודו.8 {פרטי דינים}הבן שאמר לו אביו אל תחזיר אינו שומע לו.9 הרואה מים שוטפים ובאים בשדה חבירו הרי זה גודר בפניהם, ודבר זה בכלל השבת אבדה הוא.10 {קדימה בהשבת אבידה}אבדתו ואבדת אביו ואבדת רבו שלו קדמה ואחר כך של רבו ואחר כך של אביו, והוא שהיה רבו מובהק, היה אביו שקול כנגד רבו אביו קודם.11 המניח את שלו והציל של חבירו אין לו אלא שכר הראוי לו, ואם התנה עמו לשלם לו את שלו הכל לפי התנאי.12 ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.