משרשי המצוה כי הנתלין על העץ הם עובדי ע"ז ומגדף שתולים אותם אחר הסקילה, וצוה הקב"ה לפרסמו ברבים וכל העם ישמעו ויראו. הוא עבד עץ ואבן ולפיכך עץ ואבן ידונוהו. הוא מאס בעץ החיים, העץ מיתה יפרע ממנו. הוא מאס בתורה שנתנה בלוחות האבן האבן יפרע ממנו. כלל העולה החוטא במה שחטא הן הם התובעים עלבונם ממנו, על עסקי העץ ותלית אותו על העץ. ועד"ה כי היה באיש חטא, ר"ל שהחטא נכתם באיש עצמו בגופו ושחת לו, אז משפטו להמית אותו ליתקן ולהסיר החטא ממנו, דמיתת ב"ד עם וידוי מכפרת, ולאחר שהומת בסקילה ונמחל עונו, אז ותלית אותו על עץ לרמוז כי שב אל עץ החיים אחר ענשו, כי שב צלם אלקים על פניו. והוא מה שאמרו ז"ל משל לשני אחים תאומים. זולת כי על ידי פרסומו רבים ישובו מעון ויהיה לנשמתו קצת זכות כחזקיה שגירר עצמות אביו, ועיין רש"י פסחים נ"ו שם.

סנהדרין מ"ה מ"ו, ר"מ פט"ו מסנהדרין ופי"ד מאבל, סה"מ מ"ע ר"ל רל"א ל"ת ס"ו, סמ"ג

תקלה) {גדרי המצוה ודרך התליה}מצות עשה לתלות על העץ את המגדף והעובד ע"ז לאחר שנסקלו מפי ב"ד.1 ולדעת רש"י2 כל הנסקלין נתלין, ומיהו רוב הפוסקים פסקו כרבנן דרק הני תרי נתלין. ודוקא איש נתלה ואין אשה נתלית לעולם, שנאמר כי יהיה באיש חטא. 3 כיצד מיתת הנתלין אחר שסוקלין אותן משקעין קורה בארץ ועץ יוצא ממנה ומקיפין שתי ידיו זו לזו ותולים אותו סמוך לשקיעת החמה, ומתירין אותו מיד.4 אין תולין על אילן המחובר לקרקע אלא על התלוש.5 ונתלה ערום בלי מלבושים.6 {שקוברין אותו מיד}וקוברים אותו מיד.7 נתאחר הדבר עד אחר שקיעת החמה נראה דתולין דהוא מ"ע ולא אמרינן כיון דמצות עשה לקוברו בו ביום אין לאחר כיון דמצוה לתלותו לא גרע מלכבודו דמשהינן אותו, ה"ה כדי לקיים מצות עשה וה"ה דיכולין להשהותו כמה ימים כדי לקיים המצוה כ"כ (המנ"ח). ולפי ענ"ד לא ברור די"ל אדרבה כיון דהוא בזיון לו, ומאחר דאית לן מ"ע לקוברו בו ביום, והוא מכלל כל הרוגי ב"ד ואם הלינו עובר ג"כ בלאו, ואיכא עשה ול"ת אין משהין אותו בשביל התליה. והב"ד שפשעו או שגגו או נאנסו ולא תלו אותו בו ביום לא נבזהו בשביל זה, כנ"ל. {קוברין אותו עם העץ}קוברים אותו עם העץ שנתלה עליו שלא יהא לו זכרון רע ויאמרו זה העץ שנתלה עליו פלוני, וכן קוברין האבן שנסקל בו והסייף שנהרג ב, והסודרין שחונקין בו, הכל מטעם זה, ואין קוברין אותם בקברו ממש, אלא בתפישת שלו כלומר בתוך ד' אמות שלו. ונוהגת מצוה זו בזמן הבית שהיה כח בידינו לדון דיני נפשות ולייסר הרשעים בשבט פשעם ובזכרים דוקא כי להם לעשות משפט.