משרשי המצוה כי הוא ממדת הנבלים הפחותים והגרועים, למכור האשה אשר השכיבה בחיקו, ידוע הדבר לכל בעל דעת. וצותה התורה ללמוד בנפשינו מדות הטובות ולא להתאכזר ולהתגאל בכלי תשמישו, אשר שחשק בה ולקחה על ידי גירות וקדושין, אף על פי שמחמת יראה עשתה זאת, ולא נתכוונה לשם השם, וגם בשלחה לנפשה לא נכריחנה לשמור דת משה ויהדות, כי המתגיירת ברצון טוב נכריח אותה ולא זו, מכל מקום לא תמכרנה. עוד טעם בדבר כי הדברים הראשונים וכל המעשה הוא להסיר חשקו מעליה ולשלחה לנפשה, וגם הדין האחרון מכוון לזה, כי כשידע שאם יבא עליה שוב אינו יכול למכרה ולאלהשתמש בה עבדות ושפחות יפרוש ממנה. כי יש כמה אנשים חביב עליהם ממונם יותר מהשלמת תאותם, לפי שתאותם אל ממון גוברת עליהם, וכיון שיאסר למוכרה יפרוש ממנה (אברבנא"ל).

ספרי, ר"מ פ"ח ממלכים, סה"מ ל"ת רס"ג רס"ד, סמ"ג לאוין רל"ב רל"ג, יראים ש"א ש"ב.

תקלג) {גדרי האיסור}יפת תאר לאחר שעשה לה כל המעשים ונתישבה דעתו עליו ולא חפץ בה משלחה לנפשה ואינה צריכה גט, ואסור למכרה, ואם מכרה אינה מכורה ומחזיר הדמים לבעלים.1 ואינו יכול ליתנה במתנה.2 ואסור למכרה בין בכסף ובין בכל דבר הנמכר אלא שדבר הכתוב בהוה.3 {לנפשה ולא לבית אביה}והרמב"ן ז"ל4 מסופק בפי' הספרי ושלחה לנפשה ולא לבית אביה אם בא לומר שהיא יהודית ואין מניחין אותה לעזוב תורת ישראל, או לומר שלא יסייע ידי עוברי עבירה, אבל אם הלכה מעצמה לית לן בה. {לא קבלה ז' מצוות}לא רצתה להניח ע"ז שעבדה לאחר שניים עשר חדש הורגין אותה, וכן עיר שהשלימה אין כורתין לה ברית עד שיכפרו בע"ז ויאבדו את כל מקומותיה ויקבלו שאר המצוות שנצטוו בני נח, שכל עכו"ם שלא קבל ז' מצות בני נח הורגין אותו אם ישנו תחת ידינו.5 ודע דהרמב"ם פרק ו' ממלכים הל' א' כתב דעכו"ם אם השלימו וקבלו עליהם ז' מצות בני נח אין הורגין מהן נשמה, והראב"ד השיגו דלמלחמת הרשות אין שואלין אלא שיהו למס (ועבדים) ולא לשבע מצות, ובעל מגדל עוז כתב דזה ג"כ כוונת הרמב"ם ועיין רדב"ז, ופלא על המגדל עוז דלא זכר מדברי הרמב"ם פ"ח ממלכים ה"ט שכתב בביאור וכן עיר שהשלימה אין כורתין וכו' ויקבלו שאר המצוות שכל עכו"ם שלא קבל מצות שנצטוו ב"נ הורגין אותו אם ישנו תחת ידינו. (ובה"י) שם, וכן צוה משה רבינו מפי הגבורה לכוף את כל באי עולם לקבל מצוות שנצטוו בני נח וכל מי שלא יקבל יהרג, ואזדא לה נמי תירוץ ב' דרצו לומר דדעת הרמב"ם דוקא בארץ ישראל, והבן. ופשוט עכ"פ דהראב"ד והרמב"ם פליגי בזה. ולפי זה ביפת תאר אם לא רצתה לקבל עליה הז' מצות להרמב"ם נהרגת ולהראב"ד אינה נהרגת. ונוהג בזמן שישראל על אדמתן.