משרשי המצוה מבואר בהצווי לעשות לו כאשר זמם לעשות לאחיו, לאחר שמילא לבו להמית הזכאי תן לו כמדתו ובערת הרע מקרבך שלא יוסיף לעשות כדבר הרע. וגם הנשארים ישמעו ויראו ולא יוסיפו לעשות כדבר הרע הזה, כי כשיראו חומר העונש שהחמירה התורה לעד שקר יראו עוד מלהעיד שקר ויחושו לנפשם. והטעם דקיי"ל שאם הרגו אינם נהרגין, כי נחשוב שהיה אמת כל מה שהעידו עליו העדים הראשונים והשניים הם עידי שקר, כי הוא בעונו מת, ואלו היה צדיק לא יעזבנו ה' בידם ולא יתן לשופטים הצדיקים העומדים לפניו לשפוך דם נקי כי בקרב אלקים ישפוט. וכל זה מעלה גדולה הוא בשופטי ישראל, והבטחה שהקב"ה מסכים על ידיהם. ומה שהאמינה התורה לכת העדים השניים הוא גזירת הכתוב, גם כי הם אינם מעידים על עצם הענין אם היה או לא היה, אלא על גוף העדים שהיו עמהם והמעשה ממילא נכחשת, והבן.

ב"ק ע"ב מכות ה', ר"מ פי"ח מעדות, סה"מ מ"ע ק"כ, סמ"ג עשין ק"י, ח"מ סי' ל"ח.

תקכד) {דין עדים זוממים}עדים שהעידו בדיני נפשות או ממונות ונגמר הדין על פיהם, ובאו עדים אחרים והוזמו (כלומר שהכת השניה אינם מעידים בגוף המעשה, ואפשר שאמת המעשה אלא שאתם עמנו הייתם באותו זמן ולא ראיתם המעשה והנכם משקרים) עושים להם כל אשר יזמו לעשות, רצו להרוג נהרגין באותה מיתה, רצו לחייבו ממון משלמין למי שרצו לחייבו סכום ממון שרצו לחייבו, רצו לחייבו מלקות מלקין אותן,1 ואם רצו לחייבו בדבר שאי אפשר לעשות להם כאשר זממו לעשות, למשל העידו על כהן שהוא בן גרושה וכיוצא בהן, מלקין אותן.2 {תשלומי ממון}ויש נפקא מינה בין מלקות ומיתה לממון, דבממון משלשים, כלומר אם היו ב' עדים רצו לחייבו מנה זה משלם חמשים, וזה חמשים, וכן אם היו מאה עדים כל אחד נותן חלקו, ובמלקות או מיתה, כל אחד לוקה ל"ט וכולן נהרגין.3 והקשה הר"א ממיץ מנא לן שהממון שמשלמין העדים הוא למי שרצו לחייבו, למה לא יתנוהו ב"ד למי שירצו כיון שהוא קנס, ובחדושי אמרתי דהוא כמו כפל שמשלם שנים לרעהו והכ"נ, ועיין שו"ת רדב"ז סימן תרכ"ד.4 וחכם אחד שאלני אם עד אחד אין לו לשלם אם השני חייב לשלם חלקו, ונראה דפטור וכשיהיה לזה ישלם.5 עוד נחלקו הראשונים ז"ל6 אי אמרינן שלמו אינן משלמין כמו בהרגו אין נהרגין, או דילמא כיון שהכסף בעין חייב להחזיר, ואין אני כדאי להכריע בזה. {שאר פרטי דינים}עדים זוממים אינם צריכין התראה,7 ואין מזימין אלא בפניהם, הוזמו שלא בפניהם אינו אלא הכחשה.8 העידו וחזרו והודו, אין משלמין ממון על פי עצמן.9 ובדיני נפשות כיון שהגיד אין חוזר ומגיד ונהרגין. אחד מן העדים שנמצא פסול אפילו היו מאה בטלה כל העדות,10 ודין עדים זוממין דיני קנסות הוא ואין דנין אלא בב"ד סמוכין.11