משרשי המצוה לפי שיצר לב אדם רע, ולפעמים עד זה יעלה טינא בלבו על חבירו, או יהיה אוהבו של חבירו השני, ואפילו יהיה אדם כשר לא ינצל מן החטא לפעמים וכדכתיב אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. ואפילו יעמוד ימים רבים בדרכי היושר איננו מן הנמנע להתהפך, שהרי יוחנן כהן גדול שמש בכהונה גדולה ולבסוף נעשה צדוקי. על כן הזהירה התורה שלא לסמוך על דעת שום אדם אחד לענוש חבירו, ואפילו יהיה הנענש רשע גמור והדיוט שבהדיוטות, והמעיד חכם גדול ואפילו נביא, אבל בהיות שני אנשים כשרים, חזקה בכל זרע ישראל שלא יסכימו שנים להעיד שקר אחד מפני חבירו שמא יגלה עליו או כי יתפסו בשקר בחקירות ודרישות שאין דעתן שוה להשיב כאחד ויתזמו ויתברר האמת ויעשו להם כאשר זממו לעשות.

שבועות מ' סוטה כ' ל"א מ"ו, ר"מ פ"ה מעדות, סה"מ ל"ת רפ"ח, סמ"ג לאוין רי"ג, ח"מ סי' ל"ח.

תקכג) {גדרי האיסור}אסור לדיין לחתוך דין על פי עד אחד, ואפילו יהיה מוחזק לכשר בתכלית הכשרות והחכמה, ואפילו יהיה נביא, בין שהוא דין מדיני נפשות ובין דיני ממונות. 1 ומיהו דוקא לענוש ממון או מיתה, אבל שומעין עדות אחד לחייב הנתבע שבועה דאורייתא להכחישו.2 {עד אחד באיסורין}ועד אחד נאמן באיסורין, כגון שיעיד יין זה או בשר זה כשר, או טרפה,3 והיכא דאיתחזק איסורא באיזה אופן ע"א נאמן נחלקו הפוסקים,4 שוחט שנאמן אשחיטה נגד חזקת איסור שאינו זבוח, מפני שבידו הוא, וי"א מפני חזקת כשרות דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם.5 ואין ע"א נאמן להעיד ולאסור מה שאינו בידו, אבל מה שבידו נאמן, ואם מאמינו אפילו מה שאינו בידו אסור לאכלו,6 ובחי' הארכתי בנאמנות עד אחד באיזה אופן מהימן. 7 {עדות מיוחדת}עדות מיוחדת שהעיד אחד היום והשני למחר או אחד בב"ד זה והשני בב"ד אחר כשר בדיני ממונות ולא בנפשות.8 {מקומות שנאמן עד אחד}ובב' מקומות התירה התורה עד אחד, על הסוטה שלא תשתה, ועל העגלה הערופה שלא תערף, ומדברי סופרים עד אחד כשר להעיד לאשה שמת בעלה, 9 ואפילו אשה ועבד, ואפילו עד מפי עד נאמנים ואפילו נכרי מסיח לפי תומו, משום דאשה דייקא ומינסבא.10 כל מקום שעד אחד כשר אשה ושאר פסולי עדות כשרים, חוץ מעד אחד דשבועה.11 ונחלקו הפוסקים בטעם הפסול, יש אומרים דחיישינן דילמא משקר, וי"א דגזירת הכתוב הוא, ועיין קצות החושן סימן ל' ס"ק ט'. עד אחד שיודע שיאמינו לו כגון תלמיד לרבו ועל ידי זה יפריש מאיסורא חייב לומר. 12 ורבא מרע שטרא אפומה דבת רב חסדא, שידע בה דלא משקרא13 (ועיין כתובות סימן ר"ד). ופעמים משלמין ממון על פי עד אחד, כגון שהיה לו עד אחד המחייבו שבועה ואינו יכול לישבע ומשלם. 14 ודע דאף דאין מקבלין עדות אחד מכל מקום למיחש מיהו בעי. 15 {כללים}ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בכשרים להעיד ויש אומרים דהלאו קאי על היחיד שלא יעיד ולא על הב"ד. 16