משרשי המצוה כי ענין דרישה אל המתים אמרו רז"ל שזה המרעיב עצמו ולן בבית הקברות כדי שיבא המת להגיד לו מה שישאל, ויש שאומרים דברים ומקטירים קטורת ועושים השבעות למת שיבא המת בחלום ויגיד לו על שאלתו, וזה ענין כבעל האוב, אלא שזה בחלום וזה בהקיץ, וזה משביע המת, וזה השד. ומבואר הטעם על דרך הפשט כי הוא מטריח את נפש המת אם טוב ואם רע לבא להגיד לו, והוא כבר נסתלק מבין החיים גם שנאתם וקנאתם כבר אבדה, וכ"ש אם הוא מטריחו להגיד לו עניני העולם הבא שזה גורם להיות הולך רכיל ומגלה סוד ובמופלא ממך על תדרוש. ועד"ה כי כל המתים מסורים לשר ששמו דומה, והוא רועה אותם ופקיד עליהם כפי הזמן אשר גזרה חכמתו. וזה ע"י השבעותיו כופה לשר לתת רשות לנפש המת לבא להגיד לו, נמצא משנה את תפקידו של השר, וגם הוא במותו נפרע ממנו על רוע מעשיו. והכלל תמים תהיה עם ה' אלקיך.

סנהדרין כ"ה, ר"מ פי"א מע"ז, סה"מ ל"ת ל"ח, סמ"ג לאוין מ', סמ"ק סי' קמ"ב, יו"ד סי' קע"ט.

תקטו) {גדרי האיסור}קיום המצוה, אסור להרעיב עצמו ולילך ללון לבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח הטומאה, ולעשות תחבולות והשבעות להמת להגיד לו מה שישאל.1 וכתב הרדב"ז (מצוה ס"ד) וכן ראיתי לאחד מן החכמים שהיה משביע את החולה כשהוא גוסס לבא להגיד לו בחלום מה שהוא צריך, ואני אומר שגם זה בכלל אלא שאין לוקין עליו כיון שהוא משביע את החי ולא את המת, ע"כ. {מעשים המותרים ושאר פרטים}ולא תקשה מהאי חסיד ברכות י"ח שהלך ולן בר"ה בבית הקברות ושמע שתי רוחות מספרות זו עם זו מה ששמעה מאחורי הפרגוד, דהתם החסיד לא עשה שום פעולה וגם הם לא ספרו לחסיד כלום אלא החסיד שמע מה שספרו זה לזה, ופשוט. אלא דקצת צ"ע משמואל דאבוה הוה מפקיד זוזי דיתמי ונח נפשיה, ושמואל לא הוה גביה הוה קרי ליה בר אכיל זוזי דיתמי, אזל אבתרה לחצר מות ואמר להו בעינא אבא בר אבא אבוה דשמואל, ושאלו זוזי דיתמי היכא והגיד לו, ואולי דהתם נמי לא עשה תחבולות, וגם היה לטובת היתומים ולטובת אבוה דשמואל שהפקיד זוזי דיתמי, וצ"ע. ובש"ע יו"ד2 פסק להשביע החולה לשוב אליו לאחר מיתה להגיד לו אשר ישאל מותר, ויש מתירין אפילו לאחר מותו אם אינו משביע גופו של מת אלא רוחו. ויש ליזהר כשהולכים על קברי אבות וצדיקים שלא יבקשו מהם שום דבר דהוה בכלל ודורש אל המתים, אבל מותר להתפלל אצל המתים שיבקשו עלינו רחמים כדאמרינן ריש פרק ב' דתענית, ועיין או"ח סימן תקפ"א בד"מ שם, ובמג"א שם ס"ק ט"ז, ובשו"ת מהר"ם שי"ק או"ח סימן רצ"ג, ושו"ת מנח"א ס"ח. ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות, ועובר עליה ועשה מעשה לוקה. ומצוה לבקר קברי אבות וקברי צדיקים וליתן צדקה בעד נשמתם.