משרשי המצוה פירשו לנו רז"ל כי הידעוני הוא ענין שמשים המכשף עצם היה ששמה ידוע לתוך פיו ומדבר את העצם על ידי כשוף. וגם בזה הטעם שמכחיש סדר הבריאה שלא ברצון הבורא, אלא במעשיו ופעולותיו יעשה העצם מדבר ע"י התקשרותו בכחות הטומאה ומלאכי חבלה ובהשבעות, וידבר קצת עתידות, ובוטח בדברי הבאי בלחש וקיטור ונותן להם פנים, ומסיר בטחונו מיוצר כל ית"ש. כי הכל נגזר מאתו יתברך, ולפי הכשר מעשיו יתחדשו גזרותיו לטוב או להפכו, ולמה יפנה אחרי התהו לחשוב שהכל במקרה חלילה חלילה. ומחמת חומר העון נתחייב מיתה כמו המכשף. וע"ד הפשט כתב (במצ"ד) לפי שהיו העמים באותו זמן רגילים בשני ענינים אלו יותר משאר התועבות, החמיר הכתוב בהם כדי שלא ילמדו אותם ישראל.

מראה מקומות עיין מצוה תקי"ג.

תקיד) {אם יש בו מלקות}קצת דיני קיום המצוה, עיין במצוה הקודמת והכל אחד הוא. ונחלקו האחרונים ז"ל1 אי לוקין על לאו זה. וכתב הרמב"ם ז"ל2 דהשואל אין לוקה, ואם כיון מעשיו ועשה כפי מאמרן לוקה, ולא אמרינן אפילו בלא עשה מעשה יהא חייב דהוי ליה כמו חסמה בקול דהוי ליה מעשה כיון דעל ידי דבורו איתעביד מעשה, דלא שייך רק גבי בהמה דלא הוי בעלת דעת אבל לא גבי אדם לומר דהשואל עושה מעשה דעל ידי גרמתו נעשה, כיון דהעושה אוב הוא בר דעת, כן כתבו המשנ"ח ומנ"ח. ולפי ענ"ד לא נראה, דאם כן שאל לחרש שוטה וקטן שאינם בעלי דעת הכי נמי דחייב, אבל לפי ענ"ד פשוט דכיון דאינו עושה מעשה אינו חייב, ולעולם לא מצינו מתחייב על ידי מעשה חבירו, אבל אם עשה כפי מאמרו לוקה. {מיני ידעוני}ותרי מיני ידעוני הם: א) דאית ביה מעשה העצם. ב) דליכא ביה מעשה, דהיינו המדבר בעתידות בניחוש מבלי שימת עצם בפיו ונקרא ידעוני, ומפני שרוב המדברים צופים העתידות משימים עצם ולכן כל הצופים עתידות נקראים ידעוני שהוא שם הכולל, (עיין לח"מ רפ"י מע"ז). {שאר פרטים}ואסור לשאול מידעוני גוי.3 ואין שואלין בכוכבים,4 ולצורך חולה מותר.5 ואינו אסור אלא לשאול, אבל אמרו לו בלי שאלה, או דבר שידוע ומפורסם שהוא כנגד המזל ימנע עצמו ולא יסמוך על הנס, ולכן נוהגין שלא להתחיל בשני וברביעי ואין נושאין נשים אלא במילוי הלבנה, ונהגו להתחיל ללמוד בר"ח.6 והשואל עובר על לאו זה, ועובר עוד על תמים תהיה.7 ודע דהרמב"ם ז"ל8 כתב דדברים אלו כולן שקר והבל הם ואין בהם ממש ותועלת וכל המאמין בדברים אלו אינו אלא מן הכסילים, אבל גדולי הראשונים ואחרונים9 כולם חלקו עליו והסכימו שיש בהם ממש, ושאי אפשר להכחיש המציאות ודברי חז"ל שהעידו שהדבר כן הוא, והדברים עתיקים.