משרשי המצוה כי מתכסיסי מלכות להיות חילות המלך הממונים לשרתו יודעים כל אחד יומו וזמנו ומקומו הקבוע, ובכן תעשה כל המלאכה על מכונו. ובאם לא יהיו משמרות ידועים לפעמים יבאו כולם וישרתוהו, ולפעמים יתעצלו מלבא ונמצאת עבודת המלך בטלה ובלי סדר. גם כי מן הראוי למשרתי ה' המלך להנפש מזמן לזמן, ובאם יהיה להם משמרות קבועים יעבדו יותר בזריזות כל אחד במשמרתו וינפש אחריו. לא כן אם לא יוכלו להנפש מחמת הבלבול. זולת כי הוא גדר גדול שלא יתקוטטו הכהנים ביניהם, וכבר ידעת איך היו דוחפין זה את זה בעבודת המקדש עד הוכה אחד מהם, והיו מצטערין על טומאת סכין עד שידעו שעדיין מפרכס. וכדי לצאת כל אלו חלק כחלק יאכלו במשמרות.

סוכה דף ב', ר"מ פ"ד מכלי המקדש, סה"מ מ"ע ל"ו, סמ"ג עשין קע"ב.

תקט) {מספר המשמרות}משה רבינו ע"ה חלק הכהנים לח' משמרות, ד' מאלעזר וד' מאיתמר, שמואל הנביא ודוד המלך ע"ה חלקו עוד לעשרים וארבע משמרות, שיהיו עובדים במקדש כל שבוע משמר אחד, ובכל שבת מתחלפין משמר יוצא ומשמר נכנס עד שעברו כ"ד שבועות ואח"כ חוזרין חלילה.1 {ברגלים}ומשמרות אלו היו כל השנה, אבל ברגלים כל כהן שבא ברגל עובד וחולק עם אנשי המשמר יחדיו.2 ודוקא בקרבנות הבאים מחמת הרגל ובעבודת שתי הלחם ובחלוק שתי הלחם של עצרת ובחלוק לחם הפנים, אבל נדרים ונדבות ותמידין ועבודת לחם הפנים שייך למשמר שזמנו קבוע באותו רגל שנאמר חלק כחלק יאכלו לבד ממכריו על האבות.3 {כהן בקרבן עצמו}כל כהן שיש לו קרבן שלו להקריב הרי זה בא למקדש בכל יום שירצה ומקריב לעצמו שנאמר ובא בכל אות נפשו ושרת, ואפילו חטאות ואשמות הוא מקריב ומכפר על ידי עצמו, והעור של קרבנו שלו הוא, ואוכלו לעצמו, ואם רצה ליתן לכהן אחר להקריבו נותן ועורו ובשרו יעשה בו כרצונו.4 היה כהן בעל מום שהביא קרבן, נותן לאנשי משמר להקריב כישראל כיון שאינו ראוי להקריב, היה זקן או חולה אם יכול להקריב על ידי הדחק נותן לכל כהן שירצה, והעור והבשר לאנשי המשמר דאכילה על ידי הדחק לא שמה אכילה5. היה כהן גדול אונן ורצה להקריב על ההקרבה עושה שליח כיון דבר הקרבה הוא, והבשר לאנשי משמר כיון שאינו אוכל.6 {אנשי מעמד}נביאים הראשונים תקנו שיתמנו אנשי מעמד כ"ד משמרות, והם שלוחי דישראל לעמוד על קרבנות צבור, ועל כל משמר היה ממונה אחד הנקרא ראש המעמד.7 ומתענים יום ב' וג' וד' וה' ומרבים בתפלות לה' על ישראל.8 ונוהג בזמן הבית בזכרי הכהונה. תקט