משרשי המצוה מה שנתבאר במעשר בפרשת קרח (מצוה שצ"ה), שלפי שלא נתן להם נחלה בתוך ישראל בקרקעות ולא בביזה, זכה להם הקב"ה כל צורך מחייתם מאחיהם, ונתן להם תרומות ומעשרות שהם לחמם ויינם, וזרוע ולחיים וקיבה אכילת בשר, וחלקם בקדשי קדשים ובקדשים קלים, ראשית הגז לצורך מלבושיהם, שדה אחוזה וגזל הגר וחרמים ופדיון בכורות לשאר הוצאות וצרכים שצריך האדם. עוד כתבו שנאמר שמלתך לא בלתה, ואמרו רז"ל דעמוד הענן היה מגהץ את מלבושיהם ועמוד הענן בא לישראל בשביל אהרן, ולכך ראשית גז צאנך תתן לו ולבניו הכהנים (ת"י). ועד"ה כי שה פזורה ישראל, ויבא הכהן ויקבל ראשית הגז ולכפר על שה פזורה, ותפלתו נשמעת להועיל ולהצליח.

חולין קל"ה, ר"מ פ"ז מבכורים, סה"מ מ"ע קמ"ד, סמ"ג עשין קמ"ג, יו"ד סי' של"א.

תקח) {גדרי החיוב}קיום המצוה. מי שיש לו חמש כבשים או יותר בעדרו חייב בראשית הגז,I כלומר כשגוזז הצמר של הרחלים נותן חלק ממנה לכהן. ומן התורה אין לה שיעור כתרומה, ומדברי סופרים שלא יפחות מאחד מששים.II {איזה צמר חייב}ואינו חייב אלא מכבשים בלבד, זכרים ונקבות,III ונוהג בכלאים ובכוי ובטרפה.IV אינו חייב עד שיהא בגיזה שלהן לא פחות ממשקל ששים סלע, ושיהיה גיזת כל אחת מחמשתן לא פחות ממשקל י"ב סלעים, היתה אחת מהן גוזזת פחות מי"ב סלע, אע"פ שחמשתן גוזזות ששים סלע או יותר פטורין.V היה צמרן קשה ואינו ראוי ללבישה פטורין.VI היה הצמר אדום או שחור או כל צבע חייב, גזז הצמר וצבעו קודם שנתן פטור, הלבינו קודם שנתנו חייב, התולש צמר רחלים בידו חייב.VII הגוזז המתה פטור.VIII {בעלים החייבים}הפריש ואבד חייב באחריותו עד שיתן לכהן, העושה כל גיזותיו ראשית דבריו קיימין.IX שותפין שיש בחלק כל אחד כשיעור חייבין.X אינו נוהג בעכו"ם, לקח צמר מעכו"ם פטור.XI ואינו נוהג במוקדשין, ואם הן קדשים שנפדו חייבין.XII {הפרשתה ושאר פרטים}ומצותה להפריש בתחלה, הפריש בין באמצע ובין בסוף יצא, גזז אחת ומכר גיזתה ואחר כך גזז שניה ומכר, וכן כולהו הכל מצטרף לראשית הגז וחייב אפילו לאחר כמה שנים, מפרישין מן החדש על הישן, היה לו רחל אחת וגזזה ואח"כ קנה עוד עד לשיעור אינן מצטרפות לשעבר.XIII נותן אדם גיזתו לכהנים הרבה ובלבד שיתן לכל אחד לא פחות ממשקל חמש סלעים אחר שילבנו הכהן.XIV ונותנין אותו לכהנת, ואף על פי שנשואה לישראל, כמתנות בהמה.XV ונוהג בזמן הבית, ובזמן הזה נהוג עלמא כר' אלעי דפטור.